ז

ומ"מ בנ"ד לענין להכשיר הנער לבוא בקהל יש כמה טענות. הא' עפמש"ל אות ה' דנדון הלז קיל מהא דרבא תוספאה ושיש ללומדו מדין דסוטה (דף כ"ז) דלמהרי"ו ומהריב"ל מה שחוששין לבניה אינו לפוסלם דיעבד כ"א אלכתחלה. ב' שי"ל דהכא לא דמי ממש לנדון הנ"ל דהכא מה שהיא פרוצה ביותר הוא רק ע"פ העד אחד דטומאה שהיה אתה עמה וזינה עמה פעמים רבות. אבל ע"י העידי כיעור אין שייך כלל לקרותה פרוצה ביותר אף שהכיעור הוא פריצות מ"מ אין זה ענין כלל לדין פרוצה ביותר הנז' בסוטה (דף כ"ז). תדע דהתם אמרו למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לא תבעי לך. משמע קצת דברור שהיא מזנה. וכענין שאמרו רפ"ח דפסחים גבי גומר בת דבלים שהכל גומרים בה כו' וגם ע"ז אמר שם ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן. ג' להרמ"א ומהרמ"פ אף בפרוצה ביותר נאמנת להכשיר הולד אף שהבית מאיר פי' בע"א. מ"מ יש לצרף עכ"פ דעתם לסניף בנד"ז. אבל לענין לפטור האלמנה בלא חליצה דה"ל איסור דאורייתא. ובמה שאפשר לתקן לכתחלה יש לומר שיש להצריכה חליצה. וכיוצא בזה איתא בירושלמי פט"ו דיבמות הלכה ה' אהא דאמרו לה שנים מת בעלה ונשאת ואח"כ בא בעלה. דס"ל שיכולה לומר לו איש אחר הוא וקלסתר פניו דומה להראשון דכיון שנשאת בהיתר ע"פ שני עדים שוב אינו נאמן לאוסרה אע"פ שבא בעצמו כיון שיש לומר דאחר הוא ונדמה לזה כ"ד הירושלמי. אף שלש"ס דילן בכה"ג תצא כמ"ש ר"פ האשה רבה (דפ"ח סע"א) אתא גברא וקאי ואת אמרת דלא תצא. ומ"מ אף להירושלמי דס"ל דלא תצא אמרו שם אתא עובדא קומי דרבי אימי א"ל אין ברי דהיא שרייא לך אלא תהא יודע דבנוהי דההוא גברא ממזירא קומי שמיא. והוה ר' זירא מקלס ליה דו מקים מילתא על בורייה עכ"ל. הרי אף במקום שמדין תורה מותרת לבעלה כיון שלפי ראות השכל אסורה היא הגם שאין כח באומדנא שלנו לאוסרה נגד דין התורה עכ"ז אמר ליה תהא יודע כו'. כן בכה"ג אף שמד"ת הולד כשר שהבעל אינו מוחזק עקר כלל אף ששהה עם הראשונה ט"ו שנים וגם ע"א דטומאה עם עידי כיעור אינן נאמנים ביש לה בנים. מ"מ כיון שלפי ראות עיני העולם האמינו בדברים הניכרים להעד שזינה עמה ונתגרשה מבעלה. ע"כ יש להאלמנה לחוש לנפשה שתחלוץ מהיבם. שלא תהי' באיסור דאורייתא כל ימי' עם הבעל שתנשא לו. ואף שאין הנידון שלנו דומה ממש לעובדא דירושלמי הנ"ל דשם ניכר לעיני כל שאסורה. עד שבש"ס דילן אמרו מחכו עליה דרב אתא גברא וקאי כו'. משא"כ בנ"ד רחוק הרבה מעובדא הנ"ל. מ"מ למדנו מזה הירושלמי דראוי להחמיר אף במקום שמותרת מן הדין כשיש אומדנא כו' ועוד דהנה מצינו בגמרא ומשנה בשמעתא קמייתא דכתובות בתולה נשאת ליום הרביעי כו' שהכריחו התוספות שם סד"ה שאם היה. דכדי שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו לזנות אע"ג דלא שכיח עכ"ל. וכ"כ התוספות פ"ב דגיטין (דף י"ז ע"ב) א"כ יש לה לחוש שלא תשב כל ימיה באיסור עם בעלה שתחלוץ מיבמה כיון דבידה הוא לחלוץ:

קיצור דמיון לזה מירושלמי פב"ת דיבמות ומהתוס' רפ"ק דכתובות: