ו

ומעתה נבוא לנ"ד דלכאורה יש לדמות נדון שלפנינו לדין הנ"ל דאם היתה פרוצה ביותר. הגם דהיא אינה נק' כלל פרוצה ביותר. אך סתם פרוצה לכאורה נקראת כיון דאיכא עידי כיעור ועד אחד על זנות. וגם כיון שנתקבל הדבר כ"כ עד שהכל מרננים אחריה ושהורו לגרשה וגירשה בעלה חשוב ודאי דומה כנזכר בסי' ד' סט"ו וע' ב"ש שם ס"ק כ"א ובסי' ו' סעיף ט"ז סק"ל ובחמ"ח שם ס"ק י"ד דהואיל והכל מרננים אחריה כו'. ועיין תוספות בפ"ד דסוטה (דכ"ז ע"א) פי' דדומה היינו בקלא דפסיק. דאי בקלא דלא פסיק א"כ אפי' כנס יוציא. לכאורה מפרשים דיש ג"כ עידי כיעור דאל"כ מדוע תצא ע"י קלא דלא פסיק לבד בלי עידי כיעור וא"כ היכא דליכא עידי כיעור אף שיש קלא דלא פסיק אינו נק' דומה כלל. מיהו י"ל התוספות לשיטתייהו בפ"ב דיבמות (דכ"ד ע"ב) דבקלא דלא פסיק מפקינן מהנטען בלא עידי כיעור. ע' בהרא"ש שם. ובלא"ה דברי התוס' דסוטה צ"ע מה הקשו הא אפילו כנס יוציא ה"ז לא שייך רק בהנטען משא"כ הכא דמיירי באינש דעלמא. ויש ליישב. שוב ראיתי מזה במהרי"ט חאה"ע סט"ו ובשבו"י ח"ב סי' קמ"א. מיהו בנ"ד שיש ג"כ עידי כיעור י"ל שנקראת ג"כ פרוצה. אבל עכ"ז י"ל שזו לא נקראת רק דומה ולא פרוצה ביותר. עכ"ז כיון שהבעל הוא קצת ספק עקר. א"כ עכ"פ ה"ל ספק אם שייך לומר הדין דרוב בעילות אחר הבעל כמו בשאר דומה. או לא כיון שי"ל שבעילותיו אינן ראויות להזריע כלל. וא"כ ה"ז ממש כדין פרוצה ביותר דהתם הוי ג"כ ספק אם שייך לומר רוב בעילות אחר הבעל וכמו שהשיג הבית מאיר והעצי ארזים על הט"ז סי' ד' דדקדק מדברי רש"י שבפרוצה ביותר רוב בעילות מאחרים. וע"ז השיגו הם דאין כוונת רש"י דודאי רוב מאחרים אלא דיש למיחש שמא הרוב מאחרים וי"ל ג"כ שרוב בעילות מהבעל. וא"כ בנדון הלז ג"כ הרי יש קצת ספק שהבעל הוא עקר וא"כ לפי ספק זה ליכא שום בעילה הראוי להזריע מהבעל ואף שיש ספק שמא לגבי אשה זו אינו עקר א"כ את"ל שמידי ספיקא לא נפקא ה"ל כדין הנ"ל ממש ועוד לפי עדות הד"כ וע"א דטומאה שהיה אתה עמה בבית וזינה עמה פעמים רבות א"כ לדבריו לא שייך כלל ר"ב אחר הבעל אדרבה י"ל להפך שרוב בעילות בעת ההוא היה עם הנואף והגם שהוא רק עד אחד מ"מ כיון שיש ג"כ עדות על דברי כיעור שביניהם שפיר יש לדמותו לדין פרוצה ביותר ובפרט עם קצת ספק שעל הבעל. ולכן י"ל הדין שחוששין על בנה לכתחלה. וממילא האלמנה צריכה חליצה כיון שזהו לכתחלה ואף שעי"ז יצא לעז על הבן מה בכך כנ"ל הרי באמת חוששין על הבן לכתחלה עכ"פ. ואף לפמ"ש בשם תשו' מהריב"ל ח"ד סי' י"ט שהקול אינו ענין כ"כ בנד"ז שהקול נמשך רק מפני העיבור וגם מחמת זה נתנו אומן לדברי העד. וכיון שע"פ הדין תולין בבעלה אין הקול כלום. מ"מ נשאר עכ"פ עד אחד דטומאה ועידי כיעור ועוד שהקול יצא ג"כ מחמת העידי כיעור ועד א' דטומאה כנ"ל:

קיצור (אע"ג הכא ה"ל רק דומה לבד ולא פרוצה ביותר עכ"ז כיון שעל הבעל י"ל דה"ל ספק עקר קצת א"כ יש להסתפק דלא שייך רוב בעילות אחר הבעל וה"ל כדין פרוצה ביותר. ועוד שאפשר בלאה"נ אין שייך כאן רוב בעילות אחר הבעל):

אך קשה לי הסוגיות הש"ס אהדדי מדוע הכא גבי פרוצה ביותר אע"ג דאין ברור שרוב בעילות מאחרים חוששין על בניה משום ממזרות ומדוע בהא דרבא תוספאה אכשרי' לולד שנשתהה שנים עשר חדש אע"ג דה"ל מיעוטא בלבד שישתהה י"ב חדש גם י"ל שהוא מיעוטא דלא שכיחא כלל כמו שלא נשמע כלל אפילו אחד מאלף עכשיו. וצריך לחלק דשאני התם דלא אתרעי חזקת האשה כלל. ע"כ אוקמא אחזקת כשרות וצדקות שלא היה שום זנות כלל וכלל. וכמ"ש הריב"ש סי' תמ"ז. וכ"כ הרא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ח בשם הרר"י להאמינה על מיעוטא דאונס נגד רובא דרצון מה"ט דחזקת כשרות וטענת ברי ואפילו להחולקים שם י"ל התם שאני דעכ"פ היה שם זנות אפילו לדבריה היינו אונס. וכיון שעכ"פ יצא הדבר משאר נשים שלא יאונה להם שום זנות ע"כ אתרעי חזקתה. ולא אזלינן בתר מיעוטא דאונס נגד רובא דרצון ולכן בהא דרבא תוספאה שהמיעוט הוא שלא היה שום זנות כלל לכן אכשריה. אבל הכא גבי פרוצה ביותר דאין לה חזקה דכשרות ע"כ כיון דליכא רובא אין להקל כלל. וא"כ בנדון שלפנינו י"ל ג"כ דכיון דהיה עידי כיעור ועד אחד שזינתה והכל מרננים אחריה וכנ"ל. א"כ ליכא להעמידה אחזקת צדקת וכנ"ל דזהו הנק' דומה:

קיצור (צריך לחלק בין הא דרבא תוספאה דלא אתרעי חזקת כשרות שלה ע"כ מהני אף מיעוטא להכשיר הולד ובין פרוצה ביותר דלא מהני כלל מיעוטא נגד רובא. ובנ"ד שיש עידי כיעור וע' א' דטומאה אפשר ג"כ אתרעי חזקתה):

ומ"מ להרמ"א ומהרמ"פ שבפרוצה ביותר ג"כ נאמנת לומר על בניה שהם כשרים וכ"ד הב"ש והעצ"א א"כ בלא"ה לק"מ מהא דרבא תוספאה דשם מסתמא אמרה שרק מבעלה נתעברה. וא"כ בנ"ד נמי שטוענת שרק מבעלה נתעברה י"ל הולד כשר לכ"ע וא"כ א"צ חליצה. אך י"ל הא דנאמנת כשאומרת מבעלה נתעברה זהו כשאינה מכחשת כלל שלא זינתה. ורק שאומרת שזה ברור לה שמבעלה נתעברה. שהרי מקור הדין מהא דרבן גמליאל דבאומרת לכשר נבעלתי נאמנת. והיינו לפי שאינה מכחשת הבעילה. וכמ"ש התוס' בגיטין פרק המגרש (דפ"ט ע"א) ד"ה בעולה. דהיכא דאמרה לא נבעלתי אינה נאמנת וא"כ הכא בפרוצה ביותר כשמכחשת ואומרת שלא זינתה כלל איך תהא נאמנת. אע"כ שאומרת שנידון הזנות תאמינו או לא תאמינו עכ"פ הבן הוא מבעלה. וא"כ הכא שאין שייך זה אא"כ תכחיש הזנות לגמרי י"ל אינה נאמנת. מיהו גבי ארוסה שעיברה בקדושין (ע"ה א') דבודקין את אמו ואמרה לכשר נבעלתי דהיינו הארוס משמע דמכחשת הזנות לגמרי אע"ג דאוקמא רבא ביבמות (ד"ע ע"א) לל"ב דמיירי בדדיימי מעלמא והיא עכצ"ל שמכחשת ועכ"ז נאמנת. אמנם בבית מאיר ססע"י ט"ו כ' ג"כ דנאמנות שלה היינו שאומרת אף שהקול אמת מ"מ ידוע לי ע"פ חשבון ברור שעובר זה מבעלי הוא ממש כמו לכשר נבעלתי ברוב פסולים נאמנת כו' וכן בארוסה שעיברה ובדדיימא מעלמא פי' ג"כ כה"ג ודקדק כן מלשון הרמב"ם בדין כ"ח:

קיצור (הרמ"א ומהרמ"פ ס"ל אף בפרוצה ביותר כשאומרת מבעלי נתעברתי נאמנת להכשיר הולד. ומ"מ הבית מאיר כתב דזהו דוקא כשמגדת על העובר. לא מצד שמכחשת הזנות וא"כ בנ"ד לא שייך לומר כן):

וע"כ לכאורה י"ל האלמנה צריכה חליצה והולד כשר ועוד דלגבי הולד ה"ל רק איסור דרבנן דספק ממזר יבא. וגם משפחה שנטמעה נטמעה ער"ן פרק עשרה יוחסין. אבל לגבי חליצה ה"ל חשש איסור דאורייתא. ובלכתחלה יש להחמיר ואי משום שעי"ז יצא לעז כו' יש לומר במקום שיש חשש איסור אין חוששין ללעז כמ"ש אאזמו"ר בתשו' דאמטשיסלאוו בשם הב"ש סי' קכ"ה סק"י: