ה

מיהו לפמש"ל בשם רש"י והרשב"א שבנד"ז אינו מוכרח כלל לדונו כספק עקר א"כ נראה שאין לדמותו להא דרבא תוספאה. דשם לתלות דאשתהי יב"ח הוא אפשר רחוק מאד אבל כאן אינו רחוק כ"כ ולכן אפ"ל שאפילו יש ע"א דטומאה וגם עידי כיעור שדינן ליה בתר הבעל. ולכאורה יש להעיר ע"ז מסוגיא דסוטה פרק ארוסה (דכ"ז ע"א) אשה מזנה בניה כשרין רוב בעילות אחר הבעל. בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר (דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים מהו שיהיו בניה כשרים) מהו. ונשאר בתיקו ופסק הרמב"ם פט"ו מהא"ב ה"ך ואם היתה פרוצה יותר מדאי אף לבניה חוששין. וכ' המגיד שכן עיקר דאמרינן התם דאיכא למ"ד דודאי חוששין ור"ל דאמרינן שם דלמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה לא תבעי לך דלא ידע בה ולא מנטר לה. ור"ל דלפ"ז ודאי חוששין. כי תיבעי לך אליבא מ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה וכיון שגם מ"ד זה נשאר בתיקו ולמ"ד הראשון ודאי חוששין לה. ע"כ העיקר דחוששין לה זהו כוונת המגיד ובתשו' מהריב"ל ח"א קרוב לסוף חלק הנ"ל בתשו' המתחלת אשה אחת נשואה לכהן דס"ח ע"א) כתב מסתברא לי דמאי דאמרינן חוששין לבניה שהם ממזרים לאו שיהיה ספק ממזרים ממש ויהי' דינם כדין ספק ממזר שהוא אסור בבת ישראל הכשרה ובממזרת וגם כן לא יהיו ממזרין מדבריהן אלא הוי האי חוששין דקאמר כשאר חוששין שבתלמוד כההיא דשתי משפחות שמתגרות זו עם זו בקדושין (דף ע"א) ובההיא דכל הפוסל פסול ואמר שמואל ובמומו פוסל. שם (דף ע' ע"א). (וע' בטוש"ע סי' ב' ס"ב) ושמא י"ל כההיא דספ"ק דכתובות דאמרינן הלכה כר"נ. ואפילו ברוב פסולין אצלה ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה והוי דינא הכי דלכתחלה אין מתירין לו כו' עכ"ל. והנה בתשו' מהרי"ו סי' פ"ח התיר אלמנה בלא חליצה ע"י הבת שנשאר להמת מאשתו הראשונה שהיתה פרוצה כ' ג"כ שאף אם היא פרוצה ביותר אין לחוש דלאו בתו היתה הבת. דמ"ש בגמרא וברמב"ם שאם היתה פרוצה ביותר חוששין אף לבניה היינו חששא בעלמא לכתחלה דאל"כ הל"ל זו ספק ממזרות כדנקט הרמב"ם לעיל מיניה בארוסה שעיברה כו' או שמא לכהן אסורה דוקא כו' עכ"ד. והנה במ"ש או שמא לכהן אסורה מבואר בפסקי מהרא"י סי' ל"ז שדחה סברא זו בשתי ידים. אבל מ"מ אין סתירה מיניה לדברי סברא הראשונה דמהרי"ו דהוא רק חששא בעלמא. שכן דעת מהריב"ל כנ"ל. ואפשר קצת ראיה לדבריהם. דהנה התוס' בסוטה שם ד"ה רוב בעילות כתבו אבל איכא למתמה ללישנא בתרא דאמר בפרק אלמנה לכה"ג בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתר דידיה שדינן והא הכא דבעל קבוע אצלה כו'. ולדברי מהרי"ו ומהריב"ל א"ש דהתם היינו דינא והכא הוי רק חששא דלכתחלה. אע"ג דהתוספות קאי רק על בת דומה לשמואל י"ל ה"ה לר' יוחנן בפרוצה ביותר דלדידיה פרוצה ביותר ה"ל כבת דומה לשמואל וע' בתשו' מהרמ"פ סי' ל"ג הובא בש"ע סי' ד' סט"ו בהג"ה ובט"ז. ובב"ש שם ובעצ"א. וע' בבית מאיר שם שכתב טעם הבה"ג שהביא הרא"ש פ"ח דב"ב סי' כ"א דפסק בעיא דפרוצה ביותר לקולא משום דספק ממזר דרבנן וזה אינו מספיק לתרץ טעמו דהמגיד דלעיל שנתן טעם על פסק הרמב"ם משום דאיכא למ"ד דודאי חוששין כו' וע"ז יש ליישב כיון דאיכא למ"ד היינו רבי אמי בנדה ספ"ג (דל"א ע"ב). ומ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה זהו דעת ר' יוחנן שהוא רבו דר' אמי ובודאי הלכה כר' יוחנן נגד ר' אמי. גם מ"ש טעמו דבה"ג משום דספק ממזר דרבנן ע"כ בספיקו דספק זה פסק לקולא ג"כ אינו מתקבל דבגמ' פרק בתרא דקדושין (דע"ג א') אמר רבא ד"ת שתוקי כשר כו' עד מעלה עשו ביוחסין הרי אפילו רובא לא מהני מדרבנן ה"ה שני ספיקות. וע"ש בחה"ר ובפנ"י. אעכצ"ל טעמו דבה"ג דס"ל אף למ"ד חוששין אינו ספק כלל כ"א חששא ע"כ כיון שנשאר בתיקו פסק דאין חוששין. וזה ראיה למהרי"ו ומהריב"ל. והנה עכ"ז דעת הבית מאיר שם דאף את"ל הפי' כמ"ש מהרי"ו דהוי רק חששא לכתחלה. מ"מ אין לכתחלה יותר מזה לפטור אשה בלא חליצה במקום דאפשר. והעלה שבפרוצה ביותר יש להצריך להאלמנה חליצה לכל הפוסקים. ולכאורה יש להשיב על דבריו ממ"ש הר"ן ספ"ק דכתובות גבי ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה כיון דאילו אתה פוסל העובר משום ספק ממזר אף הוא לבו נוקפו ופורש ממנה ואפילו לגבי ולד נמי כדיעבד דמי עכ"ל ואף אנו נאמר שאם אתה מצריכה חליצה לכתחלה א"כ יפסלו הבן משום ספק ממזר וא"כ אתה פוסלו מקהל. וע' בחמ"ח סי' ד' ס"ק כ"ח דאם לא היה יורש א"כ יש עליו לעז ממזר וכעין שכ' הר"ן כו'. ועוד דכה"ג איתא בש"ס פ"ב דיבמות (דף כ"ד ע"ב) בד"א כשאין לה בנים אבל יש לה בנים (מן הראשון לא תצא דכי מפקי לה מחזקיה לקלא קמא ועבדינן להו ממזרים) לא תצא. ועד"ז פסק בש"ע סי' י"א. ויש ליישב דברי הבית מאיר דהכא גבי פרוצה ביותר שאני. כיון דהרמב"ם והש"ע פסקו דחוששין לבניה משום ממזרות א"כ לא שייך לומר שיניחו מלחלוץ האלמנה משום שעי"ז יחושו על הבנים שהם ממזרים דהא באמת חוששין לכן לכתחלה עכ"פ וא"כ יהיה לעז ומה בכך:

קיצור (שי"ל דנ"ד קיל מעובדא דרבא תוספאה. ויש ללמוד נ"ד מדין פרוצה ביותר דלמהרי"ו סי' פ"ח אין האלמנה צריכה חליצה וכן משמע דעת מהריב"ל ח"א. והבית מאיר ס"ל דלכתחלה צריכה חליצה):