ב

ולכן לכאורה יש לדמותו לדין ארוס וארוסה דג"כ פרש"י ספ"ז דיבמות (דס"ט סע"ב) ד"ה דדיימא מעלמא. דלא שייך לומר בה רוב בעילות אחר הבעל דדוקא בנשואה אמרינן כן ולא בארוסה. והיינו ודאי אע"ג שבודאי בא עליה הארוס ע"ש דבהכי מיירי. שאף שודאי הארוס בא עליה עכ"ז כיון דדיימא ג"כ מעלמא לא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל. וה"נ אע"פ שהיא נשואה אם דיימא מעלמא אע"פ שרוב בעילות אחר הבעל לא ה"ל בנה כשאר בני דומה שהם כשרים מטעם דרוב בעילות אחר הבעל דשאני התם שבעילות של הבעל ראויות להזריע אבל הכא דמספקינן ליה קצת בעקר א"כ אף שרוב בעילות שלו הם לא חשיבי כלל כשאר רוב. אבל עכ"ז לא חשיבי ללא כלום כיון שלא הוחזק כלל עקר. כיון דלא שהה ממש עם אשה זו ג"כ עשר שנים ולא ילדה שאילו שהה הרי י"ל אגלאי מילתא שרוב בעילותיו אינו כלום ואף גם זה אינו מוכרח. (ובפרט ע"פ מ"ש לעיל מרש"י והרשב"א והנ"י) אבל כיון דלא שהה עמה עשר שנים א"כ ודאי א"א לומר שאינן כלום רק שמ"מ נראה דלא חשיבי כשאר רוב בעילות כ"א כמו ארוס וארוסה דג"כ לא חשוב רוב משום דלאו אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה והכא לא חשוב רוב מטעם אחר ואעפ"כ ללישנא בתרא שם היכא דדיימא מיניה אע"ג דדיימי נמי מעלמא בתר דידיה שדינן ליה וכ"פ בחי' הרשב"א כלישנא בתרא וכ"פ בתשובת הרשב"א ח"א סי' תר"י דאפילו בשאר איש שאינו ארוס אם ידוע שבא על אשה א' מחזקינן הולד בבנו אע"ג דדיימא נמי מעלמא. ומוכח לה מדין המשנה שם פ"ז דיבמות כהן שבא על בת ישראל כו' ילדה תאכל ע"ש. וכ"ד הריב"ש בתשובה סס"י תמ"ז לפסוק כלישנא בתרא. הרי אע"ג דלא שייך כלל טעם דרוב בעילות אחר הבעל כיון שאינה נשואה ולא ארוסה. עכ"ז כיון שידוע שבא עליה פעם א' תלינן הולד בו אע"ג שחשודה מאחרים. וא"כ הכא דהבעל דר עמה כדרך כל הארץ. אף שנאמר דמשום דמספקינן ליה קצת בעקר לא חשיב הרוב כלל כמו רוב. עכ"ז י"ל כיון שידוע שבא עליה שדינן ליה בתר דיליה אע"ג דדיימא מאיש אחר כיון שהוא רק חשד. והנה בתשובת הרא"ש כלל פ"ב סס"י א' כתב ופסק אבי העזרי כלישנא בתרא משום דבפרק בתרא דקדושין (דף ע"ה ע"א) לא מייתי אלא לישנא בתרא. והיינו דהתם מייתי ארוסה שעיברה שהוא לשון שבלישנא בתרא דאילו בל"ק הלשון הבא על ארוסתו בבית חמיו. אכן הנמ"י שם כתב בשם הריטב"א וה"מ בארוסה או בא"א. אבל בפנויה שילדה ואמרה מפלוני הוא כו' ואפילו היכא דבא עליה ודיימא מיניה כו' עכ"ל הנה מה שמחלק בין פנויה לארוסה א"א לומר לל"ב. הגם דל"ב מיירי ג"כ בארוסה ולא בפנויה. מ"מ הרי רבא פירש דהוא מדין המשנה כהן שבא על בת ישראל דמיירי בפנויה. א"כ אמאי מחלק הוא בין פנויה לארוסה. והרמב"ם פט"ו מהא"ב דין י"ז י"ח פסק כל"ק כ"כ המגיד שם מיהו אף לל"ק נאמנת האשה לומר מהארוס נתעברתי. וא"כ הכא הרי האשה צווחה ככרוכיא שמבעלה נתעברה:

קיצור. (לכאורה יש לדמות נ"ד לארוסה שעיברה דרוב הפוסקים ס"ל כלישנא בתרא דכיון שהארוס ידוע שבא עליה שדינן ליה בתריה אע"ג דלא שייך לומר רוב בעילת אחר הבעל. ואף לדעת הרמב"ם שפוסק כל"ק מ"מ כשאומרת מהארוס נתעברתי נאמנת והכא צווחה ככרוכיא שהולד מבעלה: