יב

ואין ללמוד קצת קולא ממ"ש בפסקי הרשב"ץ בנדה פ' יוצא דופן (דף מ"ד) אמתניתן והרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם. וז"ל וכתב הרא"ה דלענין אבלות דוקא בעינן שיהוי למ"ד יום אם לא כלו לו חדשיו אבל לשאר מילי כיון שגמרו סימניו שערו וצפרניו לא בעינן שיהוי וצ"ע לתשב"ץ עכ"ל. ונ"ל דהרא"ה ס"ל כן משום דבגמרא פריך גבי הא דאר"פ לענין אבלות כמאן דלא כרשב"ג משמע ליה להרא"ה דבשא"ד גם לרשב"ג לא בעינן שיהוי. אבל רש"י פירש בהדיא כמאן כרשב"ג אכולה מתניתן קאי דקא חשיב בן יום אחד בן קיימא וכו'. הרי קאי אף על פוטר מן היבום ושא"ד. ולהרא"ה צ"ל הא מבואר בפי' בגמרא ביבמות (דל"ז) דלרשב"ג צריך שיהוי למ"ד יום ובודאי כוונת הרא"ה בפירש אם לא כלו לו חדשיו היינו שאינו ידוע ודאי שכלו לו חדשיו. ומסתמא מיירי בסתם ולדות. ואעפ"כ קשיא מפרק החולץ וצ"ל דמפרש כמ"ש הריטב"א שם וכן הרשב"א שם דשם מיירי בלא נגמרו שו"צ וא"נ בבן שמונה אע"פ שגמרו שו"צ. אבל בספק בן תשעה ספק בן שמונה ונגמרו סימניו ולד מעליא הוא ואפילו לכתחלה תנשא. אבל לפרש"י דנדה הנ"ל ודאי אינו כן וכ"ד כל הפוסקים כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' תמ"ו. גם הרשב"א חזר בו בפרק הערל כ"כ הבית מאיר סי' קנ"ו ס"ד וז"ל שהנ"י כתב דברים אלו ע"פ דברי הרשב"א פרק החולץ אבל בפרק הערל חזר בו ודברי הריב"ש ברורים עכ"ל. וכן ראיתי בספר המכריע סי' כ"ח השיג על הרמב"ם במ"ש בפ"א מהלכות נחלות דין י"ג אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו כו' עד אלמא לא מיפטרא יבמה לשוק אלא בשהה שלשים יום או דקים לן בגויה דכלו לו חדשיו עכ"ל. ופשוט דמיירי ודאי בסתם ולדות שגמרו סימניהם שערו וצפרניו. והנה בנד"ז שהוא ספק בן שמונה ספק בן שבעה י"ל גם להרשב"א דפרק החולץ והנ"י שם והרא"ה דכאן יודו דלכתחלה עכ"פ לא תנשא דע"כ לא קאמרי אלא בספק בן תשעה ספק בן שמונה וגמרו סימניו משום דרובא מסייע וגם גמרו סימניו וכמו דסמכינן ע"ז לענין מילה אף למאן דלא ס"ל הממנ"פ דרב אדא משא"כ בספק בן שמונה ספק בן שבעה כנ"ל. אבל העיקר שבנד"ז אף דיעבד תצא:

קיצור. מ"ש בפסקי הרשב"ץ פ"ה דנדה בשם הרא"ה הוא נגד פרש"י שם ואזלא כשטת הנמ"י שהוא ע"פ דברי הרשב"א פ' החולץ וכתב הבית מאיר שחזר בו בפרק הערל. גם בס' המכריע סי' כ"ח השיג על הרמב"ם בה' מילה. ואף להרא"ה בנד"ז א"א להתירה לכתחלה. ולשא"פ י"ל שאפילו נשאת תצא: