יא

ועוד דהגע עצמך הלא בנקבות שאינן יהודית שאינן מונין לחדשי הלבנה ולא שייך שפורא גרים ודאי אין סברא לומר שבהם יהיה שפורא גרים לענין הלידה ואיך נאמר שיהיה שינוי בהעיבור בין אינה יהודית ובין יהודית במשך העיבור במשך חצי חדש או קרוב לחדש. זה ודאי אינו מתקבל דבשלמא בין חדשי הלבנה לחדשי החמה אשר במשך ט' חדשים יהיה השינוי ערך חמשה או ששה ימים אפ"ל שבאמת יש שינוי כן. וג"ז רחוק. אבל לומר שיהיה עוד שינוי בענין מקצת חדש הראשון ככולו. א"כ בהצטרף משך זה עם היתרון דחדשי החמה יוכל להיות ביותר מחדש אחד וזה החוש מכזיב. ולענין זה נתעוררתי מדברי הכו"פ בה' נדה סי' קפ"ט סק"ז שעורר עד"ז וסיום דבריו שלענין חסרון יום אחד בחדש מלא וחדש חסר יש להעמיס סברת הרשב"א אבל בשהשינוי בשני ימים יש להתיישב לדינא כי הוא נגד החוש והסברא עכ"ל ואם כתב כן על שני ימים ק"ו לומר מקצת החדש הראשון ככולו. ויש להעיר משלשה חדשי ההבחנה שהם צ' יום לבד מיום שנתגרשה ומיום שנתארסה הרי חדשי החמה בעינן לענין הכרת העובר עיין בש"ע אה"ע רס"י י"ג וע"ש סעיף י"א לענין הנקה כ"ד חדשים הם חדשי הלבנה. ועיין מזה בהגמ"ר דיבמות פרק החולץ סי' קי"ד הביא ב' דיעות לענין חדשי ההנקה. ועיין בתה"ד סימן רי"ו ובב"י שם. עכ"פ גבי הבחנה מבואר בפי' בגמרא פרק החולץ (דמ"ג ע"א) דהם תשעים יום ופי' בתה"ד שם משום דלענין עיבור מנינן חדשים של שלשים יום. ולולי דבריו היה מקום לדחות דשם להכי בעינן תשעים יום שמא לא נקלט הזרע עד יום שלישי. וא"כ ג' ימים לקליטת הזרע וג' חדשי הלבנה יהיה ודאי תשעים יום. ועיין בריא"ז בש"ג פ' החולץ. אך זה אינו דהא במשנה שנינו עד שיהו להן שלשה חדשים וע"ז פירשו בגמרא דהן תשעים יום וכמ"ש הרמב"ם פי"א מה' גרושין דין י"ח. שהן חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה וחוץ מיום שנתארסה בו משמע בהדיא דמצד השלשה חדשים עצמן בעינן תשעים יום. והיינו משום כיון שהן חוץ מיום שנתגרשה בו הרי די לקליטה ע"פ רוב. שוב ראיתי מזה בתוספות פרק החולץ (דל"ז ע"א) ד"ה רוב ועי' בספר חוסן ישועות שם דרוב נשים עוברן ניכר לצ"א יום כו'. ובריא"ז בש"ג שם ס"פ החולץ ג' חדשים אלו הם תשעים יום כו'. והנה במשנה שם גבי ג' חדשים מבואר דגם ר' יהודה ס"ל כן אלא דס"ל דהנשואות יתארסו כו'. אבל הנשואות שינשאו צריכין ג' חדשים ומסתמא הם תשעים יום. ואם איתא דס"ל לריה"ו שפורא גרים גם בתחלת עיבורה א"כ אם נתגרשה סוף החדש יהיה די בפחות הרבה מתשעים יום. עד"מ אם נתגרשה כ"ה בחדש א"כ הרי כיון שימים אלו עולין לה בחדש שלם א"כ אף אם לא תלד עד עוד שמונה חדשים שלימים עכ"ז יהיה עיבורה שמונה חדשים ורק ששה ימים מהחדש הראשון שהם ככל החדש וא"כ שליש עיבורה יהיה שמונה ימים פחות משלשה חדשים. ועוד דאף לדברי התוספות פרק בנו"כ (דל"ח סע"א) דלריה"ו אמרינן שפו"ג בירחי הלידה בתחלה וסוף ותוכל האשה ללדת בשבעה חדשים שלימים של הלבנה ועוד ג' וד' ימים. ויהיה נחשב בן תשעה. מ"מ אף לדבריהם החוש והנסיון יעיד שזהו ודאי מיעוטא ממש כמו מיעוט נשים היולדות לשבעה. וא"כ אף בצירוף מיעוט היולדות לשבעה ה"ל שני מיעוטים. ולעומתן יש רובא דרוב נשים ממש יולדות לתשעה ממש ואף למ"ד שיולדות למקוטעין עכ"פ היינו שמונה חדשים שלימים ועוד חצי חדש מהתשיעי או שבוע עכ"פ כך הוא ודאי רוב נשים היולדות ושני מיעוטין הנ"ל דיולדות לשבעה ולתשעה דשפורא גרים הנ"ל נחשב רק מיעוטא נגד רוב זה. ונוסף ע"ז יש מיעוט נפלים. א"כ אין לסמוך ע"ז אף דיעבד לרבנן דרשב"ג דהם לא אמרו רק כשיש רוב המסייע היינו רוב נשים יולדות ולד קיימא וזה כשי"ל שיולדות לתשעה חדשים ממש או פלגא דתשיעי ושמונה שלימים ממש אבל אם לא בכה"ג ליכא רובא להקל. ודברי האגודה בנדה פרק בנו"כ יש לתרץ דשא"ה כיון ששהה שלשים יום י"ל אשתהי וסמכינן אמיעוטא שלא לחוש לזנות:

קיצור. ועוד דהא אותן שאינן מונות להלבנה ודאי לא שייך בהו שפורא גרים. ואיך יתכן שיהיה שינוי במשך העיבור בין מונות ללבנה בערך חדש. גם ראיה מחדשי ההבחנה דג' חדשים הם תשעים יום והוא שליש ימי עיבורה ועי' ג"כ פ"ק דנדה (ד"ח ע"ב) ובש"ע יו"ד סי' קפ"ט סל"ג. ועוד דגם להתוספות דס"ל לריה"ו אמרינן שפו"ג בתחלה ובסוף מ"מ ודאי ה"ל רק מיעוטא. דברי האגודה יש לתרץ: