י

והנה לענין שפורא גרים יש להעיר ממ"ש התוס' בנדה ס"פ האשה (דף ס"ד ע"א) ד"ה אתמר וז"ל כדאמר לעיל (דל"ט) דחזאי ריש ירחא וריש ירחא כו' ואפילו שאחד מלא ואחד חסר ואין הימים שבין ראייה לראייה שוין מ"מ קביעות החדש גורם. ופי' דבריהם הרא"ש שם סי' כ"ה ואע"ג דאין הפלגות הראיות שוות שהרי סדר החדשים אחד חסר ואחד מלא. אפ"ה בשפורא תליא מילתא עכ"ל הביאו הש"ך בי"ד סי' קפ"ט סעי' ו' ס"ק י"ג. והרמב"ן בחידושיו פרק האשה שם הביא כן בשם הראב"ד שכשם שהאשה קובעת ווסת להפלגות שוות כך קובעת ווסת בימי החדש כו'. והוא ז"ל תמה מאד ע"ז וכי הווסת מזל יום גורם כו' שיהא שפורא גרים תמה הוא ולפי דעתי בעניותי לא יפה כוונו כו'. ע"ש דס"ל שאין ווסת אלא להפלגות שוות והביא דבריו הרא"ה בבד"ה שער הווסתות דקס"ט ע"ב שא"א שיהיו עניני הווסתות נתלין בקדוש החדש שאין השופר שתוקעין בו גורם כו'. והוא ז"ל תירץ שזהו למולד הלבנה כו' הוא פועל בעולם כו' והסכים עמו בחידושי הר"ן פרק האשה שם הרי הרמב"ן והרא"ה והר"ן ס"ל דא"א שיהי' שפורא גרים אף לענין ראיית דם וסת של האשה. ויש קצת הוכחה לדבריהם מהא מבן חדש תפדה דהיינו שלשים ואחד יום. ולא אמרינן שיהי' שפורא גרים ובנולד בר"ח יהי' נפדה לר"ח השני. והמשמרת הבית שם חלק על הרמב"ן וכתב דודאי שפורא גרים ואף לכאורה אין ראיותיו מוכרחים דמ"ש מקטן בן תשע שנים ויום אחד. הרי במשך תשע שנים וכן במשך ג' שנים יש בכל ג' שנים חדש מעובר כדי להשוות שנת הלבנה לשנות החמה אין משם ראי' דסמכינן על שפורא גרים. מיהו ממ"ש נמנו ב"ד ועברו את החדש בתולותיה חוזרין והוא בירושלמי ספ"ו דנדרים סוף הלכה ט' יש ראיה דהשנה והחדשים נמנין בקביעות ב"ד אבל עכ"ז אף לדבריו ודעת התוס' והראב"ד זהו רק שהחדש הוא כמו שהם נקבעים בב"ד ולכן גבי ווסתות דחדש אזלינן בתר ימי החדש. אבל לומר לענין עיבור ט' חדשים אין ראיה כל כך שיהיו החדשים חדשי הלבנה דמאי שנא מהא דמבן חדש תפדה דהחדש נמנה שלשים יום. ואף אם נאמר דלר' יהודה הן חדשי הלבנה עכ"ז להוסיף עוד לומר דמקצת החדש הראשון הוא ככולו זהו לא שמענו אף מהתוס' והרשב"א דהם לא נשתמשו בשפורא גרים רק שאע"פ שחדש אחד מלא וחדש אחד חסר הכל נמנה חדש וגורם ראיות ווסת של האשה. ויש בזה קצת טעם כי האשה נמשלה ללבנה. וכמו שבלבנה יש ימים שהיא במילואה וימים שהולכת וחסירה בכל חדש כך האשה בכל חדש יש לה ימים טהורים וימים טמאים. ע"כ שפיר י"ל דהוסת שייך אחר החדש. אבל גבי עיבור הולד אין זה ראיה. אך גם לו יהא דבעיבור הולד ג"כ אזלינן בתר חדשי הלבנה. אבל לומר דמקצת החדש גורם בהריון ככל החדש הראשון עד"מ מי שנתעברה בר"ח ניסן. ומי שנתעברה כ"ט בניסן יהיו זמן לידתם שוה בחודש הט' שהוא כסלו זהו ודאי נגד החוש והנסיון שבכל הנשים רובן ככולן זאת שנתעברה בר"ח ניסן תלד סוף כסלו או ר"ח טבת וזו שנתעברה כ"ט ניסן תלד סוף חדש טבת וא"כ נגד החוש הוא לומר בזה שפורא גרים ולא דמי כלל וכלל לוסתות דהתם עכ"פ יש חדש שלם בין ראיה לראיה רק שהחדש חסר יום א' וכיון שנקרא אצלינו חדש לכל דיני התורה ע"כ שפיר י"ל שכמ"כ ראיית וסתה תלוי בימי החדש. משא"כ בחדש העיבור שיהיה מחמת זה שינוי לחדש ממש או חצי חדש כנ"ל זהו נגד הנסיון והחוש. ואין לזה הכרח בגמרא כלל לומר דמקצת החדש הראשון ככולו רק הא דשפורא גרים היינו כמו בוסתות להרשב"א דגם על ט"ו לחדש אמרינן שפורא גרים שתהא רואה בט"ו לחדש כיון שעבר חדש א' בין ראיה לראיה ומה שנקרא זה חדש אע"פ שאינו כ"א כ"ט יום זהו מחמת שפורא גרים אבל עכ"ז חדש ממש בעינן וה"נ כשנתעברה ט"ו ניסן כשהגיע ט"ו כסלו שפיר אמרינן שפורא גרים שיהא זה נקרא תחלת חדש התשיעי ופירש שעבר עליה שמונה חדשים שלימים אף שאחד מלא ואחד חסר עכ"ז אמרינן שפורא גרים. והרי עברו עליה שמונה שפורים שבהם ועל ידם עכשיו בט"ו כסלו נקרא שעברו שמונה חדשים שלימים לכן דוקא בהגיע לט"ו יום אחר שופר השמיני נשלם שמונה חדשים כדרך שאומרים בוסתות שמשהגיע יום ט"ו ה"ל שפורא גרים אבל לא להוסיף דמקצת חדש הראשון ככולו:

קיצור. התוספות בנדה (דס"ד א') ס"ל לענין וסתות נקבע לימי החדש אף שאין ההפלגות שוות דשפורא דר"ח גרים. והרמב"ן נחלק ע"ז ואף להתוספות זהו שהחדש נחשב כמו שנקבע בב"ד משמע לדברי שניהם לא אמרינן שיהיה מקצת החדש הראשון ככולו וגם זהו נגד החוש שאשה שנתעברה בר"ח ניסן עם אשה שנתעברה בעשרים בניסן יהיה נשלם זמן עיבורם בשוה: