ה

והנה בגמרא שבת (קל"ו א') אהא דאמרינן מימהל היכי מהלינן ליה דנת"ל סעיף ג' דמיירי בסתם ולדות שגמרו שו"צ מתרץ רב אדא בר אהבה מולין אותו ממ"נ כו'. ופריך ואלא הא דתניא ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו את השבת אמאי נימהליה ממנ"פ כו'. והוא מהתוספתא בשבת פרק אין עוקרין בהמה. ואח"כ אומר ואיזהו בן שמונה כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר כו'. מבואר בברייתא זו דדין ספק בן שבעה ספק בן שמונה שאין מחללין עליו את השבת אתיא עכ"פ גם לת"ק דאמר איזהו בן שמונה כל שלא כלו לו חדשיו אף שגמרו שערו וצפרניו הרי הוא כאבן. וא"כ גם בספק בן שבעה ספק בן שמונה מיירי ג"כ בכה"ג שגמרו שו"צ רק שלא כלו לו חדשיו. היינו שנולד לשמונה אלא שלא פירש וי"ל שנתעברה אח"כ והוא בן שבעה לכן הרי הוא כאבן כיון דיש ספק שמא הוא בן שמונה וא"כ אף שגמרו שו"צ יש ספק שקול שמא הוא נפל. וא"ת מאי שנא מסתם ולדות דת"ק מיקל בהו יותר מרשב"ג וכנ"ל ס"ג. והא התם נמי הוא ספק בן תשעה ספק בן שמונה. ומאי שנא ספק בן שבעה ספק בן שמונה מספק בן תשעה ספק בן שמונה. י"ל דשנא ושנא כי מלבד דהתם יש שני צדדים שהוא בן קיימא היינו ספק בן תשעה. ואת"ל ספק בן שמונה הרי י"ל עוד ספק בן שבעה לכן כיון דגמרו שו"צ הוא בחזקת בן קיימא. אבל הכא דודאי אינו בן תשעה כ"א ספק בן שמונה ספק בן שבעה דהוא רק צד להקל כמו להחמיר אע"ג דגמרו שו"צ ה"ל ספק. אך עוד זאת והוא העיקר דהא אמרינן ביבמות פרק החולץ (דף ל"ז ע"א) אמרינן רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה כו'. והנה טעמיה דת"ק דמקיל יותר מרשב"ג בסתם ולדות זהו משום דאזלינן בתר רובא ונפלים הוי מיעוטא. לכן אזלינן בתר רובא כיון דליכא ריעותא ולכן בפיהק ומת דה"ל ריעותא לא אזלינן בתר רובא אף לרבנן. וטעמא דרשב"ג הוא משום דחייש בזה למיעוטא דנפלים. והתוס' פ"ג דבכורות (ד"כ סע"ב) נראה דמחמיר מדרבנן משום לעז ורק גבי יבמה. ופ"ה דנדה (דמ"ד ע"ב) תירצו משום דנפלים הוה מיעוט דשכיח ודבר ההוה הוא ולכך החמירו חכמים עכ"ל. נראה דמה שהוא דבר ההוה בנוהג העולם מוסיף חומרא לחוש למיעוטא וביבמות (דל"ו סע"ב) תירצו דחוששין במיעוט המצוי כזה כמו בנפל למשאל"ס כו' ובחולין (די"ג ע"א) ורבנן לא חיישי למיעוטא אף בכה"ג ואזלינן בתר רובא. ונפלים הוה מיעוטא דרוב נשים ולד מעליא ילדן כמ"ש התוס' ביבמות (דל"ו סע"ב). וא"כ זהו שייך כשיש לומר שהולד הוא בן תשעה דא"כ י"ל זה הולד הוא כמו מרוב נשים שיולדות לתשעה. א"כ י"ל בו ג"כ דהוא מן הרוב ולדות שהן בני קיימא. משא"כ כשהולד ודאי אינו בן תשעה אלא ספק בן שמונה ספק בן שבעה א"כ כיון דעל כרחין הוא שאף אם הוא בן שבעה אינו מרוב דרוב נשים לתשעה ילדן אלא רק ממיעוטא דנשים שיולדות לשבעה. וכיון שכן יש לחוש שמא הוא ממיעוט נפלים והוא בן שמונה. דלא דמי כשהספק הוא שמא הוא בן תשעה שאז יש רובא דרוב נשים יולדות לתשעה נגד המיעוטא דנפלים. משא"כ הכא שודאי אינו בן תשעה ליכא רק מיעוטא נגד מיעוטא היינו מיעוט נשים היולדות לשבעה נגד מיעוט נפלים. וכ"ש לפמש"ל שספק בן תשעה ספק בן שמונה נוסף עליו ג"כ ספק בן שבעה א"כ יש רובא ומיעוטא נגד חד מיעוטא דנפלים היינו רוב נשים היולדות לתשעה ומיעוט היולדות לשבעה נגד מיעוטא דנפלים בני שמונה לכן לא חיישי רבנן למיעוט זה וגם רשב"ג י"ל דעיקר חששא גבי יבמה דהוא קצת איסור ערוה. אבל לענין מילה גם הוא מודה דלא חיישינן למיעוטא דנפלים נגד רובא ומיעוטא הנ"ל. אבל בספק בן שמונה ספק בן שבעה ה"ל ספק שקול ומשום דגמרו שו"צ אין להקל דלא ס"ל כרבי כנ"ל. ואין לומר דנהי דליכא רובא מצד הנשים דע"כ זו אינה מרוב נשים היולדות לתשעה ניזיל בתר רוב ולדות דהן בני קיימא. דזה אינו דהא איתרע לן רובא דהא דרוב ולדות הן בני קיימא זהו משום דרובן ילדן לתשעה עד"מ ממאה ולדות יש שבעים נולדים לתשעה ויש ט"ו נולדים לשבעה ויש ט"ו נולדים לשמונה לכן אין לומר רוב ולדות הם בני קיימא אלא כשי"ל שנולד לתשעה אבל כשודאי אינו בן תשעה ליכא רובא ואדרבה אפ"ל מיעוט נפלים שכיח יותר ממיעוט בני קיימא דשבעה חדשים ולכן אתי שפיר הא דס"ל לת"ק דספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו למולו בשבת אע"פ שגמרו שו"צ דנהי דליכא ביה ריעותא משו"צ עכ"ז י"ל שהוא בן שמונה כמו שי"ל שהוא בן שבעה דהא לדידיה בן שמונה אע"פ שגמרו שו"צ הרי הוא כאבן כנ"ל. משא"כ כשי"ל שהוא בן תשעה וגם גמרו שו"צ וליכא ביה ריעותא אזלינן בתר רובא. ולא חיישינן כלל למיעוטא דנפלים. שוב ראיתי ג"כ בק"נ בשבת פי"ט ס"ק י"ד סברא זו לחלק בין סתם ולדות ובין ספק בן שמונה ספק בן שבעה מטעם הנ"ל דבסתם ולדות יש רובא להקל דרוב נשים ולד מעליא ילדן. משא"כ בספק בן שמונה ספק בן שבעה יצתה מרוב הנשים שאין יולדות לשמונה או לשבעה ע"כ לא מהלינן מספיקא. אלא שהוא ז"ל כתב כן על לא נגמרו סימניו משום דנמשך אחר הרא"ש והרמב"ם וס"ל בסתם נשים סמכינן ארובא אף שלא נגמרו סימניו וזה נגד רוב הפוסקים אבל עכ"פ בזה החילוק שבין סתם ולדות ובין ספק בן שמונה ספק בן שבעה ס"ל כמו שכתבתי:

קיצור הא דספק בן שבעה ספק בן שמונה שאין מוהלין אותו בשבת אתיא אף לת"ק דס"ל סתם ולדות מוהלין בשבת ומיירי הכל בגמרו שו"צ. והטעם דבסתם ולדות שי"ל שהן בני תשעה אזלינן בתר רובא דרוב ולדות שנגמרו שו"צ הן בני קיימא. ובני תשעה הם. משא"כ כשודאי אינו בן תשעה א"כ גם אם בן שבעה הוא ע"כ אינו מרוב נשים שיולדות לתשעה כ"א ממיעוטא שיולדות לשבעה. וא"כ י"ל ג"כ שמא הוא ממיעוט נפלים ובן שמונה הוא. דמאי חזית ליזיל בתר מיעוטא דיולדות לשבעה מיעוטא דנפלים. משא"כ בסתם ולדות שיש בהן רובא נגד מיעוטא דנפלים ועוד בסתם ולדות איכא רובא ועוד מיעוטא הנוסף על רובא הכל להקל היינו רובא דרוב נשים יולדות לתשעה והן בני קיימא ומיעוטא שיולדות לשבעה ג"כ בני קיימא. ונגד זה רק מיעוט נפלים ולכן מלין אותו בשבת לת"ק: