ד

עוד הכריחו התוספות בשבת שם מהש"ס פרק הערל (ד"פ ע"ב) דאומר כיון דאיכא רשב"ג כו' מוכח דרבנן פליגי על רשב"ג ג"כ לחומרא היינו בבן שמונה ודאי ס"ל דלא מהני ליה שהייה שלשים יום. וכן משמע בתוספתא פט"ז והיינו אפילו גמרו שו"צ. מיהו התוספות דיבמות (ד"פ ע"א) ס"ל דלרבנן ג"כ בעשרים שנה יצא מידי ספק כמו לרשב"ג בשלשים יום. ובאגודה ביבמות פרק הערל סי' פ"ח ס"ל דבהא לא קיי"ל כרשב"ג וז"ל רבן שמעון בן גמליאל דאמר משתהי פר"י משמע ליה לתלמודא דבתרתי פליגי רשב"ג איירי נמי בבן שמונה דאם שהה יצא מתורת נפל ובהא לא קיי"ל כוותיה. ואיירי נמי בסתם ולדות דאין יוצאין מתורת נפל אלא בשיהוי שלשים יום ובהא פסק רב יהודה כוותיה פרק ר"א דמילה עכ"ל ולעיל מינה פי' דאפילו ג"כ גמרו סימניו דאינו יוצא מתורת נפל אלא עד עשרים שנה והיינו כשהוא ודאי בן שמונה כגון שבעל ופירש יעו"ש וגם יש סתירה מדבריו שם למ"ש בשבת פר"א דמילה אבל בתוספות בשבת (דקל"ו סע"א) כתבו ופסק בכולא מילתא כוותיה והרא"ש פר"א דמילה סי' זיין אהא דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כרשב"ג כתב ותמיהני אהך פיסקא דכרבנן קיי"ל אפילו לקולא דאם אשת כהן היא אינה חולצת כו'. ולפמ"ש דבתרתי פליגי ובתרתי פסק כוותי' לק"מ. וכן מבואר בחידושי הרשב"א פרק הערל דבתרתי קיי"ל כרשב"ג. ומחלוקת זו תלויה במש"ל סעיף ב' בהא דרבי אבהו דלפי' התוספות ביבמות ס"ל לרבי אבהו כרבנן ולא כרשב"ג בבן שמונה ודאי. ע"כ פסק האגודה בזה כרבי אבהו וכרבנן ורק בסתם ולדות פסקו כרשב"ג ושמואל. משא"כ לפי' ר"ח והראב"ד דרבי אבהו לא פליג על רשב"ג ע"כ פסקו בתרתי כרשב"ג. וכמ"ש לעיל. וברבינו ירוחם נתיב א' חלק א' איתא ג"כ דר"ח פסק דבן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אע"פ שגמרו סימניו כת"ק דלא כרבי. וכ"כ בחידושי הרשב"א ביבמות שם וז"ל וג' מחלוקת בדבר ת"ק דרבי סבר כל שלא כלו לו חדשיו אע"פ שגמרו סימניו שערו וצפרניו ה"ז נפל גמור ורשב"ג סבר אם שהה שלשים יום נפיק ליה מתורת נפל ואשתהויי הוא דאשתהי. ורבי סבר כיון שגמרו סימניו הן מוכיחין עליו ומיד נפיק ליה מתורת נפל והכי איתא בתוספתא שבת פרק אין עוקרין בהמה כו' עכ"ל. ובדברי רשב"ג כתב שני סברות הא' דרשב"ג קאי דוקא על גמרו סימניו דלרשב"ג כיון שגמרו סימניו ושהה שלשים יום נפיק ליה מתורת נפל כיון דאיכא תרתי לטיבותא סימנין ושיהוי שלשים יום ורבנן סברי שלעולם אינו משתהה ובן שמונה ודאי הוא ונפל גמור הוא כו'. ואפשר נמי דרשב"ג אף בלא גמר סימנים נמי מחזקינן ליה בבן קיימא אילו שהה שלשים יום דאיהו עיקר טעמיה לא תלי אלא בשהייה כו' עכ"ל. והתוספות בשבת (דקל"ו סע"א) דחו סברא שניה שכתב הרשב"א וס"ל דרשב"ג תרתי בעי סימנין ושהייה שלשים יום. וכדברי הרשב"א הנ"ל כן ביאר הריב"ש בתשו' רס"י תמ"ו דעת ת"ק ורשב"ג הכל כמ"ש הרשב"א. גם הריטב"א בחידושיו שם כ' ורבנן פליגי בתרווייהו בבן שמונה ודאי לא מהני ליה שהייה ולא גמר סימנים. רק עוד כתב הריטב"א וכשהוא ספק בן תשעה ספק בן שמונה מכשירין ליה רבנן בלא שהייה ואפילו בלא גמר סימנים עכ"ל. ועל זה חולקים הרשב"א והריב"ש ושא"פ וכמש"ל סעי' ג':

קיצור רבנן פליגי על רשב"ג גם לחומרא בבן שמונה ודאי ואפילו גמרו סימניו ושהה. ויש פוסקים כרבנן משום דרבי אבהו ס"ל כוותייהו. ויש פוסקים כרשב"ג ומ"מ לא כרבי. ולרשב"ג י"ל דבעינן תרתי גמר סימנים ושהה: