ב

והתוספות פירשו דר' אבהו ס"ל כרבנן דפליגי ארבי וארשב"ג וס"ל דבן שמונה אף שגמרו סימניו אינו יוצא מידי נפל אפילו בשהייה שלשים יום. אלא דע"י שגמרו סימניו מחזיקים אותם בן קיימא אחר עשרים שנה וא"כ לפ"ז כיון דר' אבהו ס"ל דהלכה כרבנן בזה ודלא כרשב"ג לכן י"ל דקיי"ל בזה כרבנן אף דרב יהודה אמר שמואל שבת (דקל"ו ע"א) אמר דהלכתא כרשב"ג קיי"ל כוותיה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן שבסתם ולדות. אבל בפלוגתא דידהו בבן שמונה ודאי י"ל דקיי"ל כרבי אבהו. וכ"פ האגודה כאן וכדלקמן סעיף ד'.וכ"פ בפסקי תוספות כאן סי' קמ"ו וז"ל בן שלשים (צ"ל שמונה) אסור בשבת לטלטלו אפילו גמרו סימניו דאין יוצא מתורת נפל אלא ע"י עשרים עכ"ל וסי' קמ"ז סתם ולדות אין מוציאין מתורת נפל אלא בשלשים יום עכ"ל. והרשב"א בחידושיו בד"ה סימני סריס. כ' אשר ר"ח והראב"ד פירשו דברי רבי אבהו בבן שמונה לא להוציאו מתורת נפל אלא לענין להחזיקו כגדול ע"י שתי שערות דבכל אדם הוא בבן י"ג שנה ויום אחד ובבן שמונה עד שיהא בן עשרים שנה דשנת עשרים לבן שמונה כשנת י"ג לשאר בני אדם ואע"פ שהביא בינתיים אינן אלא שומא בעלמא מתוך שהוא חלוש ביותר. אבל להוציאו מידי נפל אפשר אפילו לרבי אבהו אם שהה שלשים יום יוצא מידי נפל כרשב"ג. וכ' וכ"נ מדברי הרב אלפסי ז"ל דפסק כר' אבהו וקיי"ל כדברי רשב"ג דפסק שמואל כוותיה עכ"ד. וכבר כתבתי דבאמת האגודה פוסק רק כרשב"ג בחדא. מהאי טעמא. וצ"ע על פירושם דהא בן ח' שהביא סימני שו"צ ושהה שלשים יום אמרינן דבן שבעה הוא אלא דאשתהי. א"כ אמאי לא יחשב גדול אחר יג"ש ויום א' דהא בן שבעה נחשב גדול ביג"ש ויום אחד כמו בן תשעה:

קיצור. התוספות פירשו דרבי אבהו ס"ל כרבנן דפליגי על רבי ועל רשב"ג לכן י"ל דקיי"ל כרבנן בבן שמונה אבל בסתם ולדות קיי"ל כרשב"ג משום דרב יהודה אמר שמואל פסק כוותיה. והרשב"א כתב דר"ח והראב"ד פירשו דברי רבי אבהו לענין להחזיקו בגדול בהבאת שתי שערות אחר זמן גדלותו דבסתם הוא לאחר י"ג שנה ויום אחד. ובבן שמונה עד שיהי' בן עשרים שנה. וצ"ע על פי' ר"ח והראב"ד. וכבר נזכר לעיל סעיף א' פרש"י: