א

סימן שטו

ביבמות פ"ק (די"ב ע"ב) בענין בנים הרי הם כסימנים דמשמע דזהו גבי דידה ובשו"ת מ"ב סי' יו"ד הביא בשם [ס' פדוא"ה דהן לאיש הן לאשה]:

ולכאורה תמוה דהא ר"פ בן סורר הוא פלוגתא דרב חסדא ס"ל דקטן מוליד ופליגא דרבה דס"ל דקטן אינו מוליד אלא דשם משמע דבי חזקיה תנא ס"ל כרבה. וכן הא דרבי כרוספדאי. אך התוספות שם הקשו ממ"ש בגמרא שם (דס"ט ע"ב) שדורות הראשונים הולידו לשמונה שנים. ומה שתירצו שאז היה גם זמן הגדלות קודם י"ג שנה ויום אחד הוא דוחק. כמ"ש בספר תו"ח שם. ועוד דהא משמע שם בגמרא דגם בימי דוד הולידו לשמונה שנה. דהיינו בת שבע בת אליעם כו' ובימי דוד אימיעוט שני כמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות כו' וכיון שכן ודאי היה זמן הגדלות י"ג שנה ויום אחד. וע"כ תירץ התו"ח שמה שדורות הראשונים הולידו לשמונה שנה זה היה רק מיעוטא. ולכן רבה ס"ל דהחזקה מכח רובא דקטן אינו מוליד כו'. ובמד"ר באיכה ע"פ רבתי עם מבואר בהדיא שבן י"ב שנה מוליד ע"ש אשר קודם כ"ו שנה היה רואה בנים לבניו וא"כ י"ח חדש ימי העיבור לשני עיבורים הוא מזה הסכום הרי לשנים עשר שנה היו מעבר אשתו כו'. שוב ראיתי קושיא זו בפי' סדר חליצה סט"ז אות כ"ז. ומה שתירץ שם דמוכח מהרמב"ם דקיי"ל כרבה דקטן אינו מוליד. ולכן מדהוליד אמרינן דודאי הוא גדול. זהו אינו מספיק רק כשאין השנים שלו ידוע אזי אמרינן כיון דהוליד מסתמא הוא גדול. אבל אם ודאי הוא קטן לומר דאעפ"כ נחשב גדול משום דאמרינן בנים הרי הן כסימנים כמו לרב ספרא גבי דידה זה ודאי ליכא למימר דאדרבה כיון דקטן אינו מוליד וידוע שהוא קטן הרי י"ל צא וחזור על בניו מאין הם כדאמרינן כה"ג ביבמות פרק הערל (דף ע"ה) לענין ניקב א' מביציו דכיון דניקב אינו מוליד אמרינן צא וחזור כו'. ולא דמי לאשה דע"כ אנו רואים שהולידה. ע"כ ס"ל לרב ספרא דאף תוך י"ב שנה ה"ל כסימנים לאחר י"ב שנה משא"כ בקטן כיון שי"ל צא וחזור כו' אין הבנים מספיקים לעשותו גדול תוך הזמן. אך אם השנים שלו אינו ידועים ויוכל להיות שכשהוליד הוא קרוב לבן י"ד שנה. שפיר י"ל דלרבה פרק בס"ו מחזקינן ליה כגדול דכיון דעכ"פ החזקה שאין קטן מוליד. לא חיישינן למיעוטא. כדאיתא פב"ת דיבמות (דקי"ט ע"א) דקטן וקטנה מייבמין ולא חיישינן בקטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא איילונית כו' וע"ש בתוספות. וגם אין לומר צא וחזור על בניו כו' דכיון דאפ"ל שהוא גדול לא מספקינן לומר צא וחזור כו' עי' תשובת הריב"ש סי' תס"ו בהא דרבה תוספאה. ומ"מ י"ל שם החשש סריס ואיילונית הוא מיעוטא דלא שכיח אבל זה שהקטן יוליד י"ל כיון דבמד"ר משמע בפשיטות דמוליד וכ"ד רב חסדא בגמ'. ע"כ שמא יש לחוש לכתחלה. ואפ"ל גם לרבה דקטן אינו מוליד מ"מ אם אירע שהוליד לא אמרינן בנים הרי הן כסימנים דדוקא גבי אשה אמרינן כן כיון שלא מתה מצער הלידה אמרינן דה"ל כגדולה אבל מצד העיבור לבד לא אמרינן כן לכן גבי איש דהוא רק מפני העיבור לא שייך לומר כן: