ב

עוד כתב השואל דאל"כ קשה הא דכתב הרמב"ם והר"ן באיילונית וחייבי לאוין דלא הכיר בהם דדינם הפוך משאר נשים לענין נצ"ב ונכסי מלוג דנכסי מלוג אית להו בחזרה משום דלא היה כאן אישות גמורה. וע"כ לא קנאם הבעל כלל ונכסי צ"ב קנאם הבעל מ"מ (בהר"ן דקכ"ו סע"א ד"ה אבל ממאנת. ובהרמב"ם פכ"ד ה"ח הפך מכל הנשים מפני שאין שם אישות גמורה וע"ש בכ"מ ובש"ע סי' קי"ו ססע"י א' וחמ"ח שם סק"ז וב"ש שם סק"ה) ובחזרה תלי בהא דמוציאה בגט וכיון דאינם צריכים גט והגט הוא רק לפנים בהם א"כ אינם חוזרים להם בהגט הנ"ל. ואם נאמר דבחייבי לאוין צריכים גט מדאורייתא בודאי א"כ הוי אישות גמורה ואמאי אין להם נ"מ לבעליהן וביותר קשה על צ"ב אם נאמר דצריכים גט אמאי לא תפיק הגט עמו גם נצ"ב הנ"ל דהא גט גמור הוא אלא ודאי כנ"ל. עכ"ד השואל. (א"נ לי כלל דהרמב"ם כתב רק שאין כאן אישות גמורה וי"ל דהיינו שמוכרח להוציאה ועוד דאמרינן בירושלמי הביא הרי"ף שאפילו קידשה באלף אבד קידושיה. והרי כ' הב"י רס"י נ' דקדושי טעות חוזרין הקדושין אע"כ דזה לא נק' קדושי טעות. וא"כ משמע גם באיילונית הוה קדושין וקשה):