א

סימן שיג

מ"ש כת"ר דאע"ג שכתב הר"ן דאלמנה לכה"ג צריכה גט. אין ראיה לשאר חייבי לאוין כמו פצוע דכא. דאלמנה לכה"ג שאני מן שארי חייבי לאוין דעליה רמיא לשאול אם היא אלמנה או לאו. והא דהיא לא הודיעתו משום דאימר לא ידעה דהוא כה"ג ואימר לא ידעה מן האיסור וכיון דהוא לא שאל עליה סוברת דנתערב עליו המקח ונתרצה גם באיסור אלמנה. וע"כ לא הודיעתו. אבל בשאר חייבי לאוין דלא שכיחא כ"כ מי שעליו האיסור דחייבי לאוין מחויב הוא להודיעו לחבירו המותר (כוונתו דאלמנה לכה"ג ה"ל כבשר בחלב דכל חד באנפיה נפשיה שרי. משא"כ פצוע דכא הקלקול בו. וא"כ ה"ה גרושה לכהן הדיוט) או באלמנה ששאל בפירוש עליה והיא כיחדה לו ואמרה שאינה אלמנה אף דלא היה תנאי מ"מ מקרי מקח טעות גמור. (לא ידעתי אם כן הוא. דהא אדרבה אמרינן שם (דק"א ע"ב) כנסה בחזקת שאינה כן ונמצאת כן אין לה כתובה. ופרש"י בחזקת שאינה כן שהטעתו ואמרה לו לא נתקדשתי מעולם עכ"ל הרי גם בכה"ג רק אין לה כתובה אבל גט צריכה. וכ"כ בהפלאה שם ד"ה לא תימא. לכאורה קשה דאם התנה בפירוש שלא נתקדשה א"כ אפי' גיטא לא בעי. וי"ל דרב הונא ס"ל קדשה ע"ת וכנסה סתם צריכה גט עכ"ד. הרי כל שלא היה תנאי ממש אף שהיה מוטעה ממש וסבר דאינה אלמנה צריכה גט. דוגמת קסבר הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה כו' משנה פ"ג דקדושין. ועי' בית מאיר הקשה מח"מ סי' ר"ל והוא משנה ו' פ"ה דבכורות וכן השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טריפה כו' וע"ש התירוץ ומזה מבואר דבכל חייבי לאוין הדין כן והטור רס"י קי"ו כלל כל חייבי לאוין בדין אחד אלמנה לכהן גדול כו' פצוע דכא). וכמ"כ כתב הר"ן גבי הא דאית להו לאלמנה ולאיילונית תוספות ע"ש דקכ"ה סע"ב דהתם כיון שהיא יודעת במומין כו'. עלה דידה הוה רמי לגלויא אבל באלמנה לכה"ג וממזרת ונתינה לישראל כו'. שאפשר שיערב עליו המקח כו'. (מזה סתירה לדברי כת"ר דהרי מדמה ממזרת לאלמנה לכה"ג הרי חייבי לאוין שוין לאלמנה. וגם מבואר אף שהיה מוטעה ממש הדין כן דיש להן תוספות. וא"כ כ"ש דצריכה גט). (הרי"ף ביבמות ס"פ יש מותרת כ' בפי' דחייבי לאוין שלא הכיר כגון גרושה לכהן וממזרת לישראל שלא הכיר בהן יש להן תוספות ושכ"ד הירושלמי והריטב"א והר"ן ועי' בהרא"ש פ' אלמנה בסופו בשם הראב"ד וא"א שיהיה תוספות אם לא שצריכה גט דאע"ג שבשביל חיבת ביאה כו' היינו ביאה דנשוא' לא ביאת פנויה. אך ק' דהתוספות ריש יבמות כתבו דאיילונית דמתניתן דס"פ אלמנה לא בעיא גיטא דומיא דממאנת. וא"כ איך יש לה תוס' כתובה. בשלמא ממאנת מעיקרא הוי קדושין ע"כ יש לה תוספות אף שע"י המיאון עקרה הקדושין כיון דמ"מ היה קדושין יש לה תוספות. אבל איילונית דהיה מקח טעות מעיקרא אם א"צ גט א"א שיהיה לה תוס'. ע"כ התוספות ע"כ ס"ל כהחולקים על הרי"ף. בהפלאה סד"ה א"ל רב הונא כתב דמשמע מכל הפוסקים דאפילו חייבי לאוין שלא הכיר בהן צריכין גט אפי' בקדושין לבד עכ"ל ור"ל כ"ש בנשואין. ומ"ש דאם הגט מדרבנן יש להקל ביבמה ז"א דיבמה חרשת תוכיח שאסורה לעולם כו'. החמ"ח רס"י קט"ז ס"ל אף חייבי כריתות יש להן תוס' כשלא הכיר בהן וצע"ג. ושוב ראיתי הבי"מ השיג עליו ועי' ר"פ אע"פ ראי' לדבריו אך התוספות שם כתבו כשיטתם):