ה

ולכאורה יש לתרץ משום דהב"ש רס"י קט"ז הקשה דחלוצה כיון שהיא מדרבנן היה צריכה חיזוק כשניות שאין להם כתובה אפי' הכיר בה. וא"כ אין מזה ראי' לחייבי עשה. אך הרי הרי"ף והרא"ש והטור לא ס"ל כן אלא משוים חלוצה דרבנן לחייבי לאוין והטעם פי' בחידושי הרשב"א ביבמות (דפ"ה) שם משום דחלוצה אינה צריכה חיזוק דכיון דחלוצה מגרושה מרבינן לה הכי משמע להו לאינשי דחלוצה כגרושה ומיבדל בדילי מינה כגרושה עכ"ל ואעפ"כ בלא הכיר בה אין לה כתובה. וא"כ כ"ש בחייבי עשה:

והנה יש להקשות עמ"ש התוספות ריש יבמות דאיילונית דמתניתין דס"פ אלמנה לא בעיא גיטא דומיא דממאנת דא"כ איך יש לה תוספת כתובה. דאע"ג דפרש"י (דק"א סע"א) דמתנה יהיב לה משום חיבת ביאה. היינו חיבת ביאה ע"ד שתהי' אשתו. ולא חיבת ביאה של זנות. דהא אמרינן ר"פ אע"פ לכתוב לא קתני אלא להוסיף דתוספות כתובה ה"ל ככתובה. והתוס' ר"פ אע"פ (דנ"ד סע"ב) נתכוונו לתרץ זה. ודבריהם צע"ג. ולא דמי לממאנת דהתם מעיקרא הוי קדושין ובשעת ביאה היו קדושין ונשואין כדין לכן יש לה תוספות [עיין מפתח]: