ג

ועוד דהח"מ סי' ל"ט ס"ה סק"ט גבי נמצאו בה מומין דמקודשת מספק כ' וז"ל נראה דמיירי מיד כשרואה המום מקפיד ואינו חפץ בה. אבל אם שותק כשנודע לו המום ולא התנה בתחלה אף דצווח לבסוף הוי קדושי ודאי עכ"ל והסכים עמו הב"ש שם ס"ק ט"ז. וכן משמע בתשו' מהרי"ק שרש ק"ז. והנה לכאורה יש להשיב עמ"ש משום שי"ל דאף שחייבי לאוין שלא הכיר בהן צריכים גט מספק ולא דמי לאיילונית מ"מ גבי סריס אדם או סריס חמה אפ"ל לכאורה דדמי לאיילונית. דמוכח פרק הערל (דע"ט ע"ב) דסריס ואיילונית הם במדריגה אחת כמו שמבואר שם במשנה הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת. וכן הוא לענין יבום בהרמב"ם שם. אך זהו סריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר מעולם. ועיין בהרמב"ם פ"ד מה"א דין יו"ד לדברי המגיד ס"ל אף איילונית שלא הכיר בה צריכה גט ועיין מזה בחידושי הרשב"א רפ"ק דיבמות סד"ה או שנמצאו איילונית שמובן מדבריו ראיה לסברא זו מהא דאמרינן קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטנה שמא תמצא איילונית. ועי' תוספות גיטין (דף מ"ו סע"ב) סד"ה המוציא אשתו גם בנ"י שם הובא ב' הסברות. גם בלח"מ שם משמע דס"ל דקדושי סריס אדם וסריס חמה הוו קדושי תורה. שהרי כתב וז"ל ועוד שכתב בין סריס חמה בין סריס אדם ובין איילונית נראה דכי היכי דסריס חמה וסריס אדם הוו קדושי תורה ה"נ איילונית הוי קדושי תורה א"כ א"א דאיירי בלא הכיר עכ"ל. ור"ל באיילונית שלא הכיר בה א"א דהוו קדושי תורה. אבל בסריס אדם וסריס חמה משמע לכאורה דבכל ענין הוה קדושי תורה אף שלא הכירה בהן. וא"ת הלא סריס חמה לא היתה לו שעת הכושר מ"מ י"ל זהו לענין חליצה אבל לענין קדושין כיון שיש לו רפואה כמבואר במשנה שם לכן לא דמי כלל לאיילונית שאין לה רפואה כלל כמ"ש התוס' ריש יבמות סד"ה או שנמצאו איילונית כו' ובגיטין פרק השולח (דמ"ו ע"ב) ד"ה המוציא אשתו משום איילונית. א"כ מכל הלין נראה דלא דמי סריס חמה וסריס אדם לדין איילונית. וגם גבי איילונית ס"ל לרש"י פרק השולח שם דאף אם לא הכיר בה כשכנסה צריכה גט משום דאין אדם עבב"ז וכ"ש הכא כו':

ומה שאומרת שלא הי' לו גבורות אנשים צ"ע שהרי בהדיא מפורש במשנה פרק הערל פצוע דכא וכרות שפכה כו'. נשיהן לא יאכלו הרי מפורש שאע"פ שהוא פצוע דכא וכרות שפכה יוכל לבוא עליה רק שאינו מוליד מדלא מנה ביה דורות. והנה סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה במשנה פרק הערל (דפ"א א') והיינו אפילו תרומה דאורייתא ואמרו בגמ' פשיטא מהו דתימא מוליד מאכיל שאינו מוליד אינו מאכיל קמ"ל עכ"ל מבואר דרק אינו מוליד אבל בר שכיבה הוא דאם אינו בר שכיבה א"כ טובא קמ"ל. וכן פרש"י פרק ארוסה (דכ"ו סע"א) וסריס בר שכיבה הוא. דלא כהרמב"ם בפי' המשנה שם שכ' ואע"פ שאין לו שכיבה. וכן מוכח עוד ממתניתין דהסריס שבא על יבמתו פסלה מפני שבעילתו בעילת זנות בפרק הערל (דע"ט ע"ב) וכן כתב מהרש"א בסוטה (דכ"ו ע"א) דסריס בר שכיבה הוא ואיך שמ"ש רש"י בפי' המשנה אינו מדברי רש"י אלא גליון הוא. וכן מסיק המל"מ פ"ב מה' סוטה דין ו' וא"כ כ"ש בסריס אדם כגון פצוע דכא. וכ"מ עוד ביבמות פ' הבע"י (דנ"ו סע"ב). גבי פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל (ודנ"ז ע"א) ובפ' הערל (דע"ו סע"א) אבל האי דלאו בר אולודי כו' אבל שכיבה אית ליה. והכא דלא ניקב מעבר לעבר 3ממש שלהתוספות כשר עכ"פ י"ל ודאי היה לו גבורות אנשים ועוד אף באין לו גבורות אנשים הרי בשאר כל אדם פשוט דמקודשת כמ"ש בתוספות ס"פ הבע"י (דס"ה ע"ב) וע"כ שאין זה מקח טעות כאיילונית משום דיש לו רפואה. א"כ גם בנד"ז י"ל כן דלענין זה יש לו רפואה אף דסריס אדם אין לו רפואה היינו לרפואתו לגמרי שיהי' ראוי להוליד. אבל לענין שיהי' לו גבורות אנשים י"ל דשפיר יש לו רפואה דהא כל סריס אדם משמע דיש לו ג"א כו' כנ"ל. א"כ רק באיש זה היה תוספת שלא היה לו ג"א כו' וזה יכול להתרפאות וכ"ז אף אם נאמין לה על זה. אבל לענין הדין הרי גם גבי עד א' ביבמה אם נאמן להתירה לזר באמרו שניתן לבעלה בן מחולק הרמב"ם והראב"ד פ"ג מה' יבום דין ה' וק"ו הדברים להאשה דלכ"ע אינה נאמנת:

קיצור ועוד מטעם גבי מומין כששתק כשנודע לו ה"ל מחילה בחמ"ח סי' ל"ט סק"ט. ואין לומר דסריס אדם גרע משאר חייבי לאוין משום דלאו בר אולודי הוא. י"ל כיון דבר שכיבה הוא צריך גט. ולא דמי לאיילונית אע"ג דג"כ בת שכיבה היא. דמום דאיילונית שאני כמש"ל ססע"י א'. דאף סריס חמה ל"ד לאיילונית משום שיש לו רפואה. וכ"ש סריס אדם דחולץ ומייבם משום שהיה לו שעת הכושר ועוד דלגבי זכר שמצווה על פו"ר ה"ל איילונית מום גדול אבל לגבי אשה שאינה מצווה על פו"ר לא הוי סריס מום כ"כ אף שאינו מוליד כיון דבר שכיבה הוא ועוד דגם באיילונית ממש להרמב"ם צריכה גט וכן לרש"י כשכנסה. וכ"ש בנד"ז שהוא רק ספק פצוע דכא. ומה שאומרת שלא היה לו גבורת אנשים כיון כל פ"ד בר שכיבה הוא ה"ל כשאר אדם שאין לו ג"א שאין זה מבטל הקדושין משום שיש לו רפואה: