ב

ועיין בש"ע סי' ל"ט ס"ה בכנסה סתם ונמצאו בה מומין ה"ז מקודשת מספק כרבא ע"ש בב"ש סס"ק ט"ז. ור"ל לא כמ"ש הרא"ש מספק מדבריהם כ"א ספק ממש ככל ספק קדושין. והנה מוכרח בגמרא דנמצאו בה מומין גרע מחייבי לאוין שלא הכיר בהן דאיתא בגמ' בכתובות שם (דק"א סע"א) נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להם מנה ומאתים אבל תוספת יש להן. ופי' וחברותיה מבואר בהר"ן דהיינו חייבי לאוין שלא הכיר בהן. וכן מבואר בהרי"ף שם ובהרמב"ם פכ"ד מה"א ה"ב. ואילו גבי נמצאו בה מומין מבואר בגמרא ופרש"י שם (דק"א סע"א) דאפי' תוספות אין להן. וביאר הר"ן שם הטעם דחייבי לאוין שלא הכיר בהן אפשר שיערב עליו המקח אף שיש איסור בדבר משא"כ במומין ובנדרים שאין אדם מפייס בהן. הביאו הב"ש סי' קט"ז סק"ג. ומאחר דנמצאו בה מומין גרע מחייבי לאוין שלא הכיר בהן. א"כ כיון שאפילו בקידשה סתם ונמצאו בה מומין מקודשת מספק כ"ש בחייבי לאוין שלא הכיר בהן וכדברי הר"ן אע"פ שאין דבריו צריכים חיזוק ח"ו. ואפ"ל דאף למ"ד בנמצאו בה מומין א"צ גט כ"א מדרבנן אבל בחייבי לאוין שלא הכיר בהן צריכה גט מספק דאורייתא ממש:

ומעתה בנדון שלנו שנשאת לאחד ונמצא אח"כ שהיה בו נקב בגיד עד לחלל אף אם הוא פצוע דכא או כרות שפכה וה"ל חייבי לאוין שלא הכיר בהן. הרי היא צריכה גט. ואדרבה כ"ש הוא מדין אלמנה לכה"ג. דגבי אשה המתקדשת י"ל יותר דאין מקפדת כ"כ כמו איש המקדש כדאיתא ביבמות ס"פ האשה שלום (דקי"ח סע"ב) דשומשמא גברא כו' וכן מבואר במשנה ס"פ המדיר (דע"ז) האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא. ומזה הוכיח הר"מ במרדכי פרק המדיר סי' ר"ג דהאשה יכולה לסבול יותר מן האיש דהא אשה בכל דהוא ניחא לה וכ"כ שם סי' ר"א בשם ראבי"ה לענין נכפה אע"ג דבאשה מום הוי משם אין ראיה להחשיבו מום לגבי איש דאשה בכל דהו ניחא לה. ועיין בתשו' מהרמ"ל סס"י א'. וכן בש"ע סס"י קי"ז סעיף י"א גבי אשה נכפית. ובסי' קנ"ד ס"ה בהג"ה מובן כדעת הר"מ וראבי"ה וכמ"ש בב"ש סי' קי"ז ס"ק כ"ב ובסי' קנ"ד סק"ט. וא"כ כיון אם בחייבי לאוין שלא הכיר בהן האיש צריכה גט. מכ"ש וק"ו בחייבי לאוין דאיש שלא הכירה האשה בהן. ועוד כי מה שניקב הגיד עד החלל כיון שלא ניקב מעבר לעבר אינו פסול כלל לפ"ד התוספות פרק הערל (דע"ה סע"ב). ויעויין בב"ש סי' ה' סק"ט שהוא מחלוקת הפוסקים:

קיצור בקידשה וכנסה סתם ונמצאו בה מומין מקודשת מספק. ומוכח בגמרא דנמצאו בה מומין גרע מחייבי לאוין שלא הכיר בהן. וא"כ לכל הפחות בחייבי לאוין שלא הכיר בהן הוי ספק קדושין. ועוד דאשה בכל דהו ניחא לה משא"כ באיש. ועוד כי מה שניקב הגיד עד לחלל ה"ל פלוגתא דרבוותא דלהתוספות אינו פסול כלל: