א

סימן שיא

מ"ש הה"מ פ"ג מה"י הלכה ב' ומתבאר בגמ' ב"ב (קל"ה) דאין הלכה כרבי כבר הקשה הלח"מ ע"ז דא"כ כר"נ נמי לא אתיא דר"נ לא פליג רק כשחזר בו. ומה שתירץ דר"נ במוחזק לן דאית ליה אחים ואמר אין לו אחים אף כשלא חזר בו אינו נאמן זהו נגד משמעות הש"ס בקדושין (ס"ד) דר"נ לא פליג רק כשחזר בו. ע"כ צ"ל דלא דמי כלל מוחזק דאית לי' אחי ליצא קול שיש עדים. דבמוחזק לן גם לר"נ נאמן להתיר ע"י אין לו אחים. ויצא קול שיש עדים שאני. או י"ל דאביי ס"ל כמ"ד בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן ואנן קיי"ל דאינו נאמן מיהו אביי לא אמר רק משום הואיל ובידו לגרשה. והרמב"ן ס"ל דלא קיי"ל כאביי משום דמדמה מוחזק דאית לי' אחי ליצא קול שיש עדים ואינו מוכרח דרשב"ם שם בב"ב ותוס' כאן לא ס"ל כן. והנה ממימרא הראשונה שם (דקל"ה ע"א) גבי א"ל אביי והא כי אתא רב יצחק. יש ראי' לכאורה נגד אוקימתא דאביי דכאן דהא שם לא נזכר דאיכא עדים במדה"י. וא"כ הרי לאוקימתא דאביי אף במוחזק לן דאית ליה אחי נאמן לומר אין לו אחים ומ"ט לא האמינו לו. אך רשב"ם שם נתכוין לתרץ הקושיא דפי' והיו לו אחין ולא בני' ר"ל שהי' ידוע בעדים שיש לו אחין. וגם על שאין לו בנים לא היה ספק שקול כ"א מוחזק דאין לו בנים. ושם (דקל"ד ע"ב) פי' הכא אע"ג דמוחזק ליה באח בחזקה בעלמא בלא עדים בכה"ג נאמן לומר יש לו בנים. נמצא אוקימתא (דדף קל"ד ע"ב) אתיא כאוקימתא דאביי דאומר דמוחזק לן באחים ולא מוחזק בבנים נאמן להתיר באומר יש לו בנים וה"ה באומר אין לי אחים וכדלקמן. אלא בדקל"ה תחלת ע"א שאני שידוע בעדים שיש לו אחין אז אין הבעל נאמן להתיר. ואפשר אם היה ספק שקול על בנים היה הבעל נאמן ושם מיירי דמוחזק שאין לו בנים כמ"ש רשב"ם והיו לו אחין ולא בנים. והנה דעת הרז"ה כמ"ש הטור סי' קנ"ז בשמו היה מוחזק שיש לו אחין ואמר שאין לי אחין שהוא נאמן להתירה וכ"כ הר"ן ג"כ. וקצת קשה לי על הגמרא דב"ב (קל"ה ע"א) א"ל אביי והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן בעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן. דמהו הקושיא דנהי שאינו נאמן לומר גירשתי את אשתי אף להבא זהו משום דאם איתא דגירשה קלא אית ליה. אבל מ"מ יהא נאמן לומר שיש לו בן במיגו דהואיל ובידו לגרשה כמ"ש בגמרא שם (דף קל"ד ע"ב) מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה וע"ש בתוספות ד"ה אזל ליה הואיל דרב יוסף. דאע"ג דלענין גירשתי את אשתי אינו נאמן במיגו זו מ"מ לענין זה בני נאמן במיגו זו. וא"כ אמאי א"נ בהך עובדא (דדף קל"ה ע"א) דאמר אתתיה חזיא לכהנא רבא. שוב ראיתי בפי' רשב"ם שם דמפרש דההוא עובדא מיירי לא שאומר שיש לו בנים דהא מוחזק לן בגויה דאין לו בנים ואיהו לא טעין יש לו בנים דניהמניה ע"י מיגו דמצי פטיר לה בגט הלכך הכי קאמר גירשתי את אשתי ונאמן הוא דאי בעי מגרש לה עכ"ל וע"ז מסיק הגמרא דאינו נאמן לומר גירשתי את אשתי. וכן פירשו התוספות שם ד"ה חזיא לכהנא רבא. וא"כ אדרבה מדברי הרשב"ם למדנו דאפילו ידוע בעדים שיש לו אחין ומוחזק דלית ליה בנים בחזקה בעלמא. ולא בעדים. עכ"ז אם אמר יש לי בן נאמן לפוטרה מן היבום והחליצה ע"י מיגו דמצי פטיר לה בגט. רק עובדא זו מיירי דרצה לפוטרה מן היבום ע"י שאומר גירשתי את אשתי וזה הוי כמיגו במקום עדים וכן פי' בקיצור פסקי הרא"ש פי"נ סי' מ"ם. וכ"כ בב"י רס"י קנ"ב. וצע"ג מ"ש רבינו ירוחם בשם מורו ה"ר אברהם בן אשמעאל דאם יש עדים בודאי שיש לו אחים אינו נאמן כשאמר יש לי בנים אפילו לדברי רבי דע"כ לא אמר רבי אלא במקום חזקה אבל במקום עדים לא עכ"ל והרי מדברי רשב"ם מבואר להיפך וכנ"ל וא"ת דיפרש הרי"ו דמ"ש רשב"ם והיו לו אחין היינו רק שהי' מוחזק כן שיש לו אחים. חדא דלשון והיו לו אחין משמע שידוע כן בבירור גמור. ועוד דא"כ למה להו לרשב"ם ותוס' לומר דפוטרה מהיבום והחליצה ע"י שאומר גירשתי את אשתי ולכן לא האמינו אותו. היה לו לפוטרה ע"י אומרו יש לו בנים. א"ו מורה שידוע בעדים שיש לו אחים וגם מוחזק דאין לו בנים ואעפ"כ דוקא משום שפוטרה ע"י אומרו גירשתי את אשתי אינו נאמן. אבל אם פוטרה ע"י אומרו יש לי בנים נאמן כדפי' רשב"ם להדיא. וגם מדברי הרשב"ם אלו מוכרח דלא כהרמב"ם והרמב"ן דמוחזק שיש לו אחין ואמר אין לי אחין אינו נאמן דמ"ש ממוחזק שאין לו בנים ואמר יש לי בנים דנאמן אף כשידוע ודאי שיש לו אחין. א"כ כ"ש במוחזק שיש לו אחין ואין לו בנים (כשאין ידוע בעדים שאין לו בנים) דנאמן כשאומר אין לי אחין. והיינו כדעת הרז"ה: