יב

ולכאורה יש ראיה דעד אחד אינו נאמן לאסור בדבר שבערוה נגד ס"ס. מהא דפרש"י במשנה ריש כתובות יתברר הדבר כו' שמא יבואו עדים. וע"ש בתוספות ד"ה שאם ובר"ן. משמע דדוקא כשיבואו שני עדים תיאסר אבל ע"י עד אחד שיעיד שזינתה ברצון לא תיאסר. וכ"מ ממ"ש התוס' סד"ה הנ"ל דהיינו בהתראה ובעדים דלא שכיח ור"ל משא"כ הכא אע"ג דחיישינן לזנות שיבואו עדים היינו בלא התראה וזה שכיח. ואי איתא דהכא אפילו ע"א נאמן לא היו צריכים לטעם דהתראה לא שכיח. כ"א דאפילו זנות בעדים בלא התראה לא שכיח משא"כ הכא דאפילו עד אחד מהימן וזה שכיח. א"ו פשוט דאין עד אחד נאמן לאוסרה וכ"מ בגמרא (דף ט' ע"א) דאמרינן ופתח פתוח כשני עדים דמי משמע דייקא כשהאיסור כמו ב' עדים ממש דהיינו בדליכא שני ספיקות אבל ע"י עד אחד אינה נאסרת כשיש שני ספיקות להקל. מיהו י"ל התם שאני דשייך לומר לוקמא בחזקת היתר לבעלה כמ"ש התוס' (ד"ט ע"א) ד"ה ואיבעית אימא. ועיין ב"ש סי' ז' סק"ח שעד אחד דטומאה אינו נאמן בשבויה כשאין עדים שנשבית אף שהיא מודה שנשבית והיינו ודאי אפילו בפנויה להשיאה לכהונה. מיהו שאני התם דע"כ מיירי באומרת טהורה אני. והריטב"א שפי' דמיירי בששותקת או בדליתה י"ל דהיינו כשהעד אשה ולא בעד כשר. או הריטב"א לשיטתי' בקדושין (ס"ו). או שבלא"ה שאני שבויה מאיסור יבום כדאיתא בהדיא בב"ב פי"נ (דף קל"ה ע"א). ומהא דפרק עשרה יוחסין (דע"ח ב') דאפילו עובר דלית ליה חזקה דכשרות לא מיפסל כשאומרים עליו ממזר הוא אלא בעדות גמורה ע' גמרא ורש"י שם יש קצת ראיה נגד מהרי"ט ומיהו יש לדחות דפיסול גברא שאני כמ"ש לעיל. או דשאני התם דבלא"ה ספק ממזר מדאורייתא שריא. לכן אפילו חכמים לא חששו לעד אחד. מיהו מהרמב"ם פט"ו מהא"ב הי"ב שאין האם והבועל נאמנים על השתוקי לומר שהוא ממזר ודאי. אלא הרי הוא שתוקי כבלא אמירתה כמש"ש ה"ז הילוד ספק ממזר כו' וזה הוא הנקרא שתוקי וכ"כ המגיד שם שבאומרת לפסול נבעלתי הולד שתוקי. מבואר דאמירתה לפסול נבעלתי ואמירת הבועל אין מוסיפין שום פיסול על הולד אע"ג דבלאו אמירתם ספק הוא. ופי' המגיד שם הטעם כיון דמדאוריי' ספק ממזר מותר לבוא בקהל ואם היה מאמינים אותה ומתירים אותו בממזרת ודאית היינו מקילים בשל תורה עכ"ל. והר"ן במשנה איזהו שתוקי לא הזכיר הטעם שהיינו מקילים בשל תורה וכמו שתמה הב"ש סי' ד' סעי' כ"ו סס"ק ל"ט על המגיד דהא ספק ממזר מותר מדאורייתא בממזרת ודאית. ועיין בבית מאיר שם שהאריך בזה. הרי עכ"פ אינה נאמנת לפסול גם הספק. א"כ ה"ה וכש"כ לגבי שני ספיקות דאיסור יבום דשריא מדאורייתא ומדרבנן שאין עד אחד נאמן להחמיר. מיהו משם אין מוכח רק דאין לו נאמנות ממש להיות דבריו כוודאין אבל מ"מ אפשר דפועל הוא שחוששין לדבריו אלא דשם אין נפ"מ מחששא זו דבלא"ה שתוקי הוא. אבל היכא דיש נפ"מ מבואר בהרמב"ם שם הי"ד שחוששין לדבריה ע"ש במ"ש ויראה לי כו' אלמא דגורמת לספק אף כנגד הרוב שהרי יש רוב אנשים נגד איש פרטי זה. ואפשר דלא קאמר הרמב"ם שחוששין רק התם שיהי' אסור רק בקרובות אותו פלוני. משא"כ כשעי"ז יהי' אסור לכל העולם י"ל לאו כל כמיני' וזהו כעין החילוק שבגמרא פ"ק דכתובות (דף י"ד ע"א) גבי והכא נמי כדיעבד דמיא לפי' הר"ן שם דכיון דאלו פוסלין העובר לגמרי פסלינן ליה ואפילו מלבא בקהל לגבי עובר נמי כדיעבד דמי. ועוד יש לחלק ע"ד מ"ש בפסקי מהרא"י סי' ל"ז בטעמיה דהרמב"ם דחוששין לדבריה. משום דבלא"ה איכא ריעותא ושור שחוט לפנינו פשיטא דדברי האם לאו מילתא נינהו לגמרי עכ"ל. ור"ל שור שחוט דהא ע"כ שזינתה עם אחד ועיין בש"ע סי' ד' ססע"י כ"ו בהג"ה ובחמ"ח שם ס"ק כ"ז וע' ש"ג ספ"ק דכתובות משא"כ הכא גבי חששא דיבום ליכא ריעותא כזו דהא י"ל שלא היה להם עוד אח כלל וא"כ אין שור שחוט לפנינו. ולכאורה מתשובת מהרי"ו סי' ע"ד שכתב וקרוב הדבר בעיני אפילו לא נבדקה אפילו הכי הבן כשר מטעם ספק ספיקא כו' ואעפ"כ אם כשבודקין אותה אומרת שהוא ממזר הוי ספק ממזר. א"כ מוכח כמהרי"ט ויש לדחות משום דגם בספק ספיקא י"ל שהולד אינו כשר רק שתוקי. רק שכתב וקרוב הדבר בעיני כו' הלכך כשאומרת שהוא פסול לא סמך להקל. ובלא"ה הקשה הב"ש סי' ד' ס"ק מ"ג על מהרי"ו אף את"ל דזנתה אחר הגרושין כו' וגם מה שתירץ הב"ש צ"ע דמ"מ ספק ספיקא לא אלים כרובא דאיתא קמן. והרי אפילו ממזר א' בעיר ורוב העיר ככולם כשירין הולד שתוקי. והרי בכה"ג רחוק חשש הממזרות יותר מבספק ספיקא דמהרי"ו. וא"כ מ"ט בספק ספיקא הולד כשר ולא שתוקי. אם לא שנאמר דכל שיש לתלות שזינתה אחר הגרושין לא חיישינן לזנות דקודם הגרושין. ומשום חזקת כשרות. וע"ד מ"ש בתשו' הריב"ש סי' תמ"ז שאין תולין לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו על צד הריחוק שאין חושדין בכשרות עכ"ל. ואין הנדון דומה דשאני בההיא דהריב"ש שאפשר לתלות בבעלה ממש משא"כ בנדון דמהרי"ו ע"כ זינתה אף שאם קודם הגרושין הוי זנות דא"א משא"כ אחר הגרושין דהוי פנויה מ"מ לא דמי ועוד דגם אם אחר הגרושין מסתמא היתה נדה דאין דרכן של פנויות לטבול בווסתן: