י

מיהו שם מבואר דנשים נאמנות להחמיר שכשבדקום תוך הפרק ומצאו שערות והם שומא אזי כי משתכחי אחר הפרק לא תחלוץ וע"ש ברש"י ד"ה נשים בודקות. ובתוס' ד"ה בשלמא וד"ה איבעית אימא. וא"כ כמ"כ נאמין עד אחד להחמיר באומר יש אחים לבעלה. ויש לחלק דהתם שאני דה"ל כמו שלח ואחוי וכ"כ בחידושי הרמב"ן שם דלת"ק בין להקל בין להחמיר נשים נאמנות בין לפני הפרק בין תוכו בין לאחריו וטעמא דמילתא משום דבמילתא דאיכא קמן ומצינן לגלויא מהימנן כו' משום דמילתא קמן הוא לגלויא עכ"ל וכ"פ הרמב"ם פ"ב מהלכות אישות ה"ך. ולכן אף לר' יהודה ור"ש דפליגי על ת"ק מ"מ נאמנות להחמיר מה"ט. וכ"כ בתשו' הריב"ש סי' קנ"ה שאין כל מילתא דעבידא לאיגלויא בגדר אחד כו' עד וכן בבדיקת סימני נערה שנבדקת ע"פ נשים לפי שאפשר לבדוק ע"י נשים אחרות כו' ע"ש (ומוהרמ"ל בתשובה סי' קל"ט לא ראה חידושי הרמב"ן ולא תשובת הריב"ש הנ"ל כמ"ש בבית מאיר סי' קנ"ה ע"ש). וכ"כ במרדכי פמ"ח סי' נ"ח דר"ת פסק שאפילו נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות בבדיקה דאין לך כתב מוכיח גדול מזה דמילתא דעבידא לאגלויא כו' הובא ב"י סי' קנ"ה. אך בחידושי הרמב"ן משמע דאפילו היכא דלא שייך לומר דקמן הוא לגלויא עכ"ז נאמנות להחמיר שהרי פי' הרמב"ן דענין נאמנות הוא לומר גדולה היא שלא תמאן. במקום שאנו צריכים לעדות גדלות שלה. שאלמלא עדות זו ממאנת היא שבחזקת קטנה עומדת ואפילו בדקו עדים עכשיו ולא ראו בה שערות נאמנת אשה זו לומר הביאה אותן ואינה ממאנת שמא נשרו עכ"ל הרי אע"פ שבדקו עדים ולא ראו בה שערות נאמנת לומר שהיו בה שערות ונשרו ואין לומר משום דחזקה דרבא מסייעא לה. דהא פירש זה על איבעית אימא רבי יהודה ותוך הפרק וא"כ ליכא חזקה דרבא וה"ה לר' שמעון אחר הפרק דלית ליה חזקה דרבא. וכ"כ התוספות שם ד"ה איבעית אימא והרא"ש שם סי' ב'. מיהו מהתוספות והרא"ש אין ראיה דמפירושם משמע דאמרה שיש שערות קודם שבדקוה אנשים ולא מצאו. א"כ בשעת אמירתה היתה נאמנת להחמיר משום דבידינו לגלות זה כנ"ל ואע"פ שאח"כ בדקו אנשים ולא מצאו הרי י"ל שנשרו בין בדיקת האשה לבדיקתן. אבל בהרמב"ן משמע דגם אחר שבדקו האנשים ולא מצאו שערות נאמנת גם אז האשה להחמיר ולומר הביאה אותן מקודם ואינה ממאנת שמא נשרו. וכן משמע ממ"ש בפי' דנאמנת להחמיר ולומר קטנה היא שלא תחלוץ וז"ל א"נ שלא תאמר כשהיא עדיין לפני הפרק נאמנת דבחזקת קטנה היא אבל לאחר שהביאה שתי שערות והיא בזמנה והוחזקה גדולה בפנינו שמא תאמר אינה נאמנת לומר קטנה היא שבתוך זמן היו בה קמ"ל עכ"ל וכן נראה מדברי התוספות סד"ה איבעית אימא. וצ"ל לדבריהם הסוגיא דפרק מרובה (ד"ע) ודפרק חזקת (דנ"ו) הנ"ל דצריך שני עדים דוקא על שערות. וצ"ל דמיירי לשעבר נאמנת אפילו אשה להחמיר. להחמיר דייקא משא"כ התם מיירי בין להקל בין להחמיר: