ט

והנה במ"ש לחלק בין בן גרושה וחלוצה דפוסל גברא ע"י עבירה לכן בעינן שנים משא"כ כשפוסלה שלא ע"י עבירה כמו גרושה היא י"ל דעד אחד נאמן. לכאורה יש ראיה לזה מהא דבעל מום פסולו ביחיד בקדושין (דס"ו ב') ולרבא אין הטעם משום שלח ואחוי דא"כ אפילו במכחיש ליה יהיה נאמן כדאביי ומאחר דלרבא אין הטעם משום שלח ואחוי ואעפ"כ פסולו ביחיד. וא"כ מה בין זה לבן גרושה ובן חלוצה דפסולו בשנים דוקא. אלא י"ל הטעם משום דבעל מום הוי פיסול שלא ע"י עבירה משא"כ בן גרושה דפוסלו ע"י עבירה שאביו נשא חללה לכן בעינן שנים. וא"כ לפ"ז בגרושה היא זו כשלא נשאת לכהן עדיין שהפיסול שלא ע"י עבירה ג"כ י"ל דעד אחד נאמן. מיהו מהמשנה דפרק האומר קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה דאינו נאמן לא משמע כן הגם שי"ל משום דקרוב הוא אך כיון כשהיתה קטנה היה נאמן לגמרי כשני עדים גם עכשיו שהיא גדולה י"ל דלא גרע מעד אחד א"ו דגם עד אחד אינו נאמן ודומיא דנשבית ופדיתיה שגם עד אחד אינו נאמן. ולכן י"ל הטעם לחלק בין בעל מום לבן גרושה. דבעל מום ה"ל הפיסול כמו בשאר איסורין. משא"כ בן גרושה ובן חלוצה שפיסולו ע"י אישות ה"ל כדבר שבערוה ולכן בעינן שנים. וכ"מ בפנ"י שם. א"כ לפ"ז מוכח דלא כמ"ש המח"א דלפסול גברא א"א כ"א ע"י ב' עדים דלאו כללא הוא כ"א הכל לפי ענין הפיסול דכשפוסלו ע"י מום פיסולו ביחיד ובבן גרושה דפיסולו ע"י דבר שבערוה פיסולו בשנים. וא"כ מוכרח דגרושה היא אשה זו הגם שהפיסול לא ע"י עבירה בעינן שנים. מיהו עכ"ז אין זה ראיה דהא לפסול גברא מעדות ע"י עבירה בעינן ג"כ שנים הגם שהעבירה אינה דבר שבערוה כלל וכמבואר בח"מ סי' ל"ד. ועיין בפרק ערבי פסחים (דף קי"ג ע"ב) והרואה דבר ערוה בחבירו כו' וי"ל דבר ערוה לאו דוקא דה"ה שאר עבירה כדמשמע בהגמי"י רפ"ה מהלכות עדות והוא מלשון הסמ"ג בלאוין סי' רי"ג ועיין בפרק מרובה (ד"ע עמוד ב') ובפרק חזקת (דנ"ו ע"ב) דצריך שני עדים להעיד על שיש לה שתי שערות. ומשמע בנדה (פ"ו דמ"ח ע"ב) דגם לחליצה בעינן כן ולכן לא סמכינן על נשים אלא כשיש חזקה דרבא דייקא: