ח

אך באמת תמיהני כי הנה ממקור הדין מהירושלמי דסוטה פרק מי שקינא ופ"ח דנזיר אשר משם מקור דברי הרמב"ם פט"ז מה"ס דהאיסור עצמו בעד אחד יוחזק משם גופא מבואר ומוכח דהיינו דוקא בשאר איסורין כמו חלב ונזירות אבל לפסול אשה מכהונה אין עד אחד נאמן. דז"ל שם ממה דרבי מונא אמר פלוני כהנת זינתה ובא עליה בעלה והתריתי בו אינה לוקה נסתרה בפני שנים ואמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת ובא עליה בעלה כהן התרו בו שנים לוקה. עיקר עדותו לא בעד אחד הוא. ופי' נסתרה בפני שנים היינו אחר שקינא לה כדמוכח בירושלמי שם פרק מי שקינא שהביא כ"ז לפשוט בעיא דרבי יוסי דמיירי בכה"ג. וכ"כ בתוספות קה"ע שם שמדברי ר' מונא אלו הוא מקור דברי הרמב"ם ספ"א מהא"ב שכתב המקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד והעיד שנטמאה ובא עליה בעלה כהן אח"כ ה"ז לוקה עליה משום זונה אע"פ שעיקר העדות בעד אחד כבר הוחזקה בכזונה עכ"ל. וכל מפרשי הרמב"ם לא כתבו מוצא מקום דין זה והדבר מבואר שהן הן דברי ר' מונא ועפ"ז יישב קושיית הה"מ ע"ש בקה"ע שהאריך בזה הרי עכ"פ דהרמב"ם פי' דברי ר' מונא דמיירי בקינא לה כדין ואח"כ נסתרה בפני שנים ואח"כ בא עד אחד דטומאה. הרי משמע דלא מצינו שתוחזק זונה ע"פ עדות עד אחד אלא דייקא בקינא לה ונסתרה שאז אח"כ עד אחד נאמן בה בטומאה מדאורייתא ולכן הוחזקה בזונה על ידו משא"כ עד אחד שמעיד על סתם אשה שלא קינא לה בעלה ונסתרה ודאי מוכח מהירושלמי זו דאינו נאמן כלל. ואפילו היא פנויה. דאי איתא דבפנויה נאמן עד אחד למה ליה להירושלמי לצייר דין זה בקינא לה ונסתרה ע"פ שנים ואח"כ בא עליה עד אחד דטומאה ה"ל לציירו בעד אחד דטומאה לבד רק שמעיד על אשה פנויה שזינתה עם מי שעשאה זונה ואם בא עליה כהן אח"כ לוקה. והיה זה דומה להדינים שהובאו תחלה שם בחלב ונזירות דהוחזק האיסור ע"פ עד אחד לבד כהובא לעיל. ומדוע כאן שינה האופן לומר שנסתרה תחלה ע"פ שנים והיינו אחר שקינא לה בעלה וכנ"ל א"ו משום דאל"כ אין עד אחד נאמן עליה כלל אפילו לפוסלה לכתחלה מהכהונה וא"כ אין דרך להביא ע"ז הדין שר"ל דכשהוחזק האיסור ע"פ עד אחד כדין לוקה ע"ז אח"כ כשהתרו בו שנים ורק בשאר איסורין דע"א נאמן בהם שייך לצייר כן ע"כ הוכרח לצייר כאן בנסתרה בפני שנים אחר הקינוי שאז עד אחד נאמן עליה וקמ"ל דאז לוקה בעלה ע"י כשבא עליה בעלה אח"כ והתרו בו שנים. משא"כ עד אחד לבד בלי קדימת הקינוי והסתירה אין נאמן כלל לעשותה זונה וזה הפך מדברי הרמב"ם פט"ז מה"ס. אך עדיין אין מהירושלמי ראיה רק לשאין עד אחד נאמן לומר זונה היא זו משום דאין עד אחד נאמן לפסול גברא. אבל אין משם ראיה שלא יהיה נאמן לאסור בנ"ד ע"י שאומר שיש אחים לבעלה. דהנה המחנה אפרים שם כתב וז"ל שוב ראיתי דנראה שאין איסור כהונה חשוב ערוה אפילו לאחר שנשאת לכהן כדמוכח בפרק הבא על יבמתו דקתני איסור ערוה או מפסולי כהונה (ר"ל מ"ש במשנה ר"פ וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכ"ג כו' והיה יכול להביא ג"כ ממשנה דפרק כיצד דקתני איסור ערוה ואיסור מצוה ואיסור קדושה) וכן מוכח בשמעתין ולפ"ז צ"ל היכי מדמה שמעתין ההיא דינאי לדבר שבערוה. ואם אינו דבר שבערוה עד אחד נאמן כל היכא דשתיק. אם לא שנאמר דהיינו דייקא היכא דמעיד על הדבר לאוסרו לאחרים כגון חלב הוא זה או גרושה היא זו שמעיד על הדבר כדי שלא יוכלו אחרים לאוכלו או לבעול אותה אבל להעיד על האדם כדי לפוסלו אין עד אחד נאמן דלאכשורי גברא או לפוסלו בעינן שנים כיון שאין זה מעיד לומר זה הוא דבר האסור. ועוד יש לחלק והוא הנכון דכשמעיד לומר שהוא בן גרושה ה"ז בא להוציאו מחזקת כהונה שהי' הוא מוחזק בה דאסור לישא גרושה ולהטמא לה וזה בא להוציאו מחזקתו ולאחתיה מכהונתו שהוא מוחזק בה עכ"ל ועל חילוקו השני קשה לפרש"י דינאי לא היה לו חזקת כשרות ואעפ"כ אין עד אחד נאמן עליו. מיהו זה יש ליישב דס"ל כמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה אנן דחזקת כשרות דהאם ה"ל חזקה ג"כ לגבי ינאי. אך עכ"ז הרי הוא עצמו העלה שם לעיל סי' יו"ד דהאחרונים ז"ל העלו דאפילו באתחזק איסורא עד אחד נאמן להתיר וכמ"כ באתחזק התירא ואתא עד אחד לאסור דנאמן. וא"כ מצד חזקה זו שמוחזק בכהונה אינו טעם מספיק שלא להאמין עד אחד את"ל דדמי לשאר איסורין כיון דאינו איסור ערוה אעכצ"ל דלפסול גברא לא דמי לשאר איסורין ובעינן ב' עדים אע"ג דאין פוסלו באיסור ערוה. דלא יהא ממונו חמור מגופו. דלגבי ממון אין עד אחד נאמן ולפסול גברא יהא עד אחד נאמן. וזהו בכלל מ"ש לא יקום עד אחד באיש כו' וכמבואר בגמרא בהדיא פ' עשרה יוחסין (דף ע"ח ב') דלפסול את העובר בממזרות אע"ג דלית ליה חזקה דכשרות בעינן שני עדים דייקא אע"ג דפיסול ממזר לבוא בקהל מבואר בהדיא פרק כיצד במשנה דהוא איסור קדושה לא איסור ערוה. א"ו דלפסול גברא שאני. ולכן אין עד אחד נאמן לומר זונה היא זו שהרי בזה פוסלה. ואפילו לאחר לבעול אותה דלא כהמח"א שנמשך בפשיטות אחרי דברי הרמב"ם והרי הריטב"א חולק עליו וכן לפרש"י בכתובות (כ"ג ב') כנ"ל. ובגרושה היא זו צ"ע דאין זה פיסול הגוף ע"י עבירה א"כ שמא עד אחד נאמן אלא דא"כ אמאי לא אמר ר' מונא בירושלמי ע"א אומר גרושה היא אשה זו הפנויה ואם אח"כ בא עליה הכהן לוקה. והריטב"א כתב בהדיא דאין עד אחד נאמן כהובא לעיל. ונ"ד שאין העד פוסלה מצד העבירה כזונה וממזרת אלא שאומר שיש אחים לבעלה אף את"ל דאינו איסור ערוה מ"מ לא גרע מגרושה היא אשה זו דלהריטב"א אין עד אחד נאמן. ואף להרמב"ם לא דמי גרושה שאינה פוסלה רק לכהונה לנ"ד שאוסרה לכל העולם ועוד דהא לכמה תנאים ואמוראים הוי כדבר שבערוה ממש כמבואר בפרק האשה רבה (דצ"ב ע"ב). ובפ"ק דיבמות (דף י"ג ע"ב). ותו כמשנ"ת לעיל דהא גם בסתירה אין עד אחד נאמן מדאורייתא אע"ג דאין כאן עדות על איסור ערוה א"כ משמע דגם לפוסלה לבעלה אין עד אחד נאמן וכמ"כ הכא אין עד אחד נאמן לאוסרה לכל העולם. אלא שיש לדחות דסתירה הוי אביזריה דזנות דא"א דהוי איסור ערוה: