ז

ולכאורה הרמב"ם פט"ז מהלכות סנהדרין הלכה ו' דכתב אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה כלאי הכרם הם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו. ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה עכ"ל. וכ' הכ"מ שלמד כן מדאמרינן עד אחד נאמן באיסורין והמל"מ פ"ג מה' שגגות דין ב' כתב שנלמוד מהירושלמי דנזיר ושדברי הכ"מ תמוהין וז"ל הירושלמי בסוטה פרק מי שקינא ה"ב ובנזיר פרק שני נזירין ממה דר' יוסי אמר פלוני אכל חלב והתרו בו אינו לוקה אמר לו עד אחד חלב הוא זה והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לאו בעד אחד הוא. ממה דרבי יודה אומר פלוני נזיר ונטמא התריתי בו אינו לוקה אמר לו אחד נזיר אתה והיה נוהג בנזירות על פיו שתה יין ונטמא למתים והתרו בו שנים לוקה עכ"ל והרי מפורש כדברי הרמב"ם. ועכ"ז מה שכתב המל"מ על הכ"מ שדבריו תמוהים אין כאן תימה כ"כ דגם מהש"ס דידן דעד אחד נאמן באיסורין יש לשמוע כן דמאחר שמדאורייתא עד אחד נאמן באיסורין א"כ כשהעד אומר חלב כליות הוא זה ה"ל כאיסור דחלב ממש דמה לי חלב כליות או דבר זה שאסרתו התורה מחמת שנאמן בזה עד אחד. ויש לומר משום די"ל לאיסורא הימניה ולא למלקות דוגמא דאב שאמר קדשתי את בתי וכ"ש לפמ"ש הת"ג בחידושיו ריש גיטין דלמאן דס"ל דעד אחד אינו נאמן רק היכא דלא אתחזק איסורא אינו נאמן רק מסברא דאל"כ אין לך אדם מתארח אצל חבירו כמ"ש ברש"י וברשב"א ז' שיטות עכ"ל א"כ מאחר שאין נאמנותו מקרא י"ל דאין לוקין אח"כ עי"ז מיהו בתוספות ריש גיטין משמע דגם למ"ד דעד א' אינו נאמן רק בדלא אתחזק איסורא י"ל דנאמנותו מקרא דוספרה לה. אך עכ"פ מדברי הרמב"ם מבואר דענין גרושה או זונה אשה זו דומה ג"כ לדין שאר איסורין שנאמן עד אחד להחזיק האיסור ממש להיות נעשה כאיסור ודאי עד שלוקין אח"כ עי"ז. וא"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם דהא דאמרינן דאין דבר שבערוה פחות משנים זהו באיסור ערוה ממש ואשתו זינתה בעד אחד ה"ל ג"כ דבר שבערוה דהיינו זנות דאשת איש. אבל לומר גרושה או זונה אשה זו דהוא איסור קדושה וחייבי לאוין ה"ל כשאר איסורין דנאמן ע"ז עד אחד. וכ"מ לכאורה ממ"ש התוספות ריש גיטין סד"ה מידי דהוה. עיקר דבר שבערוה אין פחות משנים זהו באשת איש בגיטין ובקדושין וזנות דאשת איש לאוסרה אבעלה עכ"ל. מיהו זה אינו דהא ודאי גם בשאר עריות כן הוא אלא דעיקר דבר כו' נאמר באשת איש גבי כי מצא בה ערות דבר דילפינן דבר דבר מממון. וכבר עמדו על דברי הרמב"ם הגאון בספר מחנה אפרים בהלכות עדות סי' י"ג והגאון בספר שער המלך פט"ז מה' סנהדרין והקשו עליו דמסוגיא דשמעתין דפרק האומר משמע דבכה"ג אין עד אחד נאמן דמייתי שם מעובדא דינאי דאין עד אחד נאמן לומר שנשבית וכמו כן אינו נאמן לומר בן גרושה הוא. ונראה דלכאורה דה"ט משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכ"כ הריטב"א שם (דכדבר שבערוה הוא הובא לעיל) והיה נראה לומר לדעת הרמב"ם דשניא ההוא שכבר נשאת לכהן והויא ערוה עליו וכן בנה הויא בן הערוה ולהכי אין עד אחד נאמן לומר בן גרושה הוא אבל כל שלא נשאת עדיין לכהן אין הגרושה שם ערוה עליה אלא הרי היא כשאר פנויה שאינה נקראת ערוה אלא לאחר שתנשא לכהן עכ"ל המח"א ואינו תירוץ כלל על זונה אשה זו דאינה כשאר פנויה שעכ"פ נעשה בה איסור. ובשער המלך כתב על דבריו ולדידי אכתי קשה מתניתן דלעיל דתנן נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן וליכא למימר דהתם מיירי בשכבר נשאת לכהן כו'. ופשיטא ודאי דלענין עד אחד נאמן באיסורין לא גרע האב משאר עד אחד כו' ואולי נאמר דההיא מתניתן מיירי בשמכחישתו כו' ולא משמע כן מלשון הגמרא ופוסקים ועוד דהכחשה דקטנה מידי מששא אית ביה. דאולי נשבית כשהיא קטני קטנה עד שעכשיו שהיא גדולה נשכח ממנה הדבר לגמרי ומיהו מ"ש דלענין עד אחד נאמן באיסורין לא גרע האב משאר עד אחד. אע"ג שכ"ד החמ"ח סי' ז' ס"ק י"ב כבר השיג עליו הב"ש שם ס"ק ט"ו והבית מאיר שם הביא ראיה להב"ש מדברי רש"י פרק עשרה יוחסין (דע"ח ב') והר"ן שם אך י"ל דראייתם זו אינו אלא במקום דצריך שני עדים דאז האב שהוא קרוב לה אינו אפילו כעד אחד לצרף עם עד אחר כשר. אבל לענין עד אחד נאמן באיסורין הרי גם אשה נאמנת כמ"ש בי"ד סס"י קכ"ז ועיין בתוספות רפ"ג דכריתות ד"ה ואשה אומרת ובר"ן בקדושין פ' האומר (דס"ו) בשטת ר"ת ודו"ק. וא"כ גם האב שהוא קרוב לא גרע מאשה וגם כדאיתא ביבמות פט"ו (דקי"ז ב') כל מקום שהאמינה תורה עד אחד אין שם תורת עדות כי היכי דחד חשוב פסולי עדות נמי חשיבי כן פרש"י שם. אך באמת מצאנו תלמוד ערוך בכתובות (דכ"ה ע"ב) לענין מעלין לכהונה לאכילת תרומה דס"ל לרבי חייא דאע"ג דעד א' נאמן עכ"ז האב אינו נאמן מפני שהוא קרוב וכן האח ואע"ג דקיי"ל כרבי דס"ל דהאב נאמן להאכילו בתרומה הרי גם לרבי אינו נאמן רק משום מיגו שהרי יש בידו להאכילו בתרומה משמע דאם לא המיגו לא היה נאמן אע"ג דעד אחד נאמן. והיינו מפני שהוא קרוב. ולהרמב"ן אם ידוע שהוא אביו אפילו לרבי אינו נאמן ופי' ענין המיגו דמצי למימר שהוא רחוק ממנו ויהיה כעד אחד כמבואר באריכות בשט"מ שם והסכימו לזה הרא"ה והריטב"א כמ"ש בשט"מ שם בשם הרא"ה דהמיגו דפרש"י לאו מיגו מעליא הוא מטעם שהקשו התוספות שם ד"ה שבידו. על מיגו זה. והכריחו להרמב"ן לזה מהסוגיא דפרק עשרה יוחסין וכמ"ש ג"כ המגיד בשמו פ"ך דהא"ב דין יו"ד ואע"ג שהתוספות לא פירשו כן ותירצו הסוגיא בענין אחר כמ"ש בתוספות ד"ה נאמן. עכ"ז אין האב נאמן רק משום המיגו אלא דהמיגו הוא כדפרש"י. ובאמת שעמד ע"ז הפנ"י שם דמ"ש מכל התורה דעד אחד נאמן באיסורין ולא שני לן בין קרוב לרחוק כו' ע"ש מה שתירץ בשני תירוצים ואפשר לתרץ כן דכיון דיש דבר דמעלין לכהונה דצריך שני עדים דהיינו ליוחסין ע"כ גם לתרומה דנאמן עד אחד היינו רק עד כשר דחזי לאצטרופי לשני עדים דוגמא לזה עפמ"ש בתשב"ץ ח"א סי' ע' דאף להסמ"ג דפוסק כמ"ד המקדש בעד אחד חוששין לקדושיו היינו בעד כשר דייקא משום דחזי לאצטרופי משא"כ במקדש לפני נשים ע"ש. וא"כ עכ"פ לפ"ז אפשר לכאורה לתרץ הקושיא שהקשה השער המלך על הרמב"ם מהא דנשבית ופדיתיה. דהאב גרע משאר עד אחד כיון דהוא קרוב לכן אינו נאמן לפוסלה מהכהונה כמו שאינו נאמן להעלות בנו לכהונה אע"ג דעד אחד כשר נאמן. ואע"ג דהתם נאמן משום מיגו. הרי כתב הר"ן דגבי נשבית אין לו מיגו הובא בב"ש סי' ז' ס"ק ט"ו. אך הרי בכתובות (דכ"ג ע"ב) פרש"י ד"ה הכי גרסינן דעד אחד דטומאה לאו כלום הוא והתם מיירי ודאי אפילו בפנויה וא"כ הרי בהדיא דאין עד אחד נאמן לומר זונה היא זו ואפשר באמת הרמב"ם לא ס"ל כן שם ולכן כתב אפילו רק עד אחד מעיד שהיא שבויה. ולא כתב הרבותא יותר אפילו עד אחד מעיד שהיא טמאה עיין בש"ע סי' ז' ס"ד. מיהו הב"ש שם סק"ח פסק בפשיטות כפרש"י ואע"ג דשם היא מודה שנשבית ורוב עכומ"ז פרוצים בעריות אפ"ה אין העד אחד נאמן לאוסרה. מכש"כ כשע"א אומר זונה היא זו. מיהו הרמב"ם פט"ז מה"ס מיירי בשאינו יודעת להכחישו ורש"י מיירי במכחשת אך הריטב"א פירש אפילו בששותקת הדין כן וע"ש בגמרא (דכ"ו א') ג"כ ערער חד לאו כלום היא: