ב

ועוד י"ל שבדבר שבערוה אין עד אחד נאמן לאסור כשהיתה מותרת מצד ס"ס אף את"ל דלא דמי לחזקה. דהנה בשמעתא קמייתא דגיטין אמרינן אבל הכא דאתחזק איסורא דאשת איש ה"ל דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים וכ' בחי' הרמב"ן שם וביבמות (דף פ"ח) דבדבר שבערוה אין חילוק בין אתחזק איסורא ללא אתחזק איסורא דלעולם אין פחות משנים וז"ל אבל הכא הא אתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. קשה לי הא כיון דאתחזק איסורא אפילו בשאר איסורין נמי כדאמרינן בפרק האשה רבה בהקדש וקונמות דאתחזק איסורא לא מהימן ודבר שבערוה אפילו לא אתחזק איסורא נמי אין פחות משנים ואפילו לאיסור נמי אין פחות משנים כדאמרינן בפרק האיש מקדש. ואית נוסחי דלא גרסי הכי אלא אבל הכא דאתחזק איסורא דאשת איש לא ואי גרסי ליה ה"ג והוי דבר שבערוה וכן נמי בפרק האשה רבה ופי' דחדא ועוד קאמר ולא נהירא עכ"ל. וגם בחידושי הר"ן בגיטין שם כתב הוי דבר שבערוה כו' איכא דלא גריס ליה דכיון דאתחזק איסורא לא צריכין לדבר שבערוה. ואי גרסינן ליה הכי גרסינן והוי דבר שבערוה וחדא ועוד קאמר עכ"ל וכ"כ בחי' הרשב"א וז"ל והא דקאמרינן הוי דבר שבערוה חדא ועוד קאמר כלומר ועוד ה"ל דבר שבערוה ומשום דביבמות מספקא לן היכא דאתחזק איסורא ואין בידו לתקן אי מהימן אי לא ואיכא מ"ד דמהימן אמר הכא ה"ל דבר שבערוה כלומר ואף כשת"ל דאפילו היכא דאתחזק איסורא מהימן הכא שאני דהוי דבר שבערוה ואין פחות משנים עכ"ל. והריטב"א שם כתב דאליבא דהלכתא ע"א נאמן בשאר איסורין ואפילו באתחזק איסורא ואפילו אין בידו לתקן אלא עיקר הקושיא הוא משום דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים והא דאמר דאין דבר כו' ילפינן לה בגמ' בג"ש מדבר דבר בממון כתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר וכתיב הכא כי מצא בה ערות דבר עכ"ל. והנה אף שדברי הרשב"א והר"ן אפשר לפרש דפי' חדא ועוד קאמר היינו ועוד בדבר שבערוה ואתחזק איסורא. אך באמת מאחר דלדינא ס"ל דבשאר איסורין אפילו באתחזק איסורא עד אחד נאמן כמ"ש הריטב"א וכן העלה הרשב"א בפ' האשה רבה (דפ"ח). א"כ הא דבדבר שבערוה אין עד אחד נאמן לאו באתחזק איסורא תליא כ"א משום דבר שבערוה וכן נראה בהדיא מלשון הרשב"א ביבמות שם שכ' וז"ל שהרי דבר תורה אין דבר שבערוה מתקיים בכל דיניה בפחות משנים עכ"ל ופי' בכל דיניה ר"ל אפילו לא אתחזק איסורא וכן משמע ממ"ש לעיל מיניה ד"ה הא אשתיק. אבל להקל משום עיגונא תרי קולא חדא דהוי דבר שבערוה ועוד דאתחזק איסורא כולי האי לא נקל עכ"ל. ואי איתא דבדבר שבערוה היכא דלא אתחזק איסורא עד אחד מהימן אין כאן רק קולא חדא שהקילו באיסור דאתחזק איסורא כמו באיסור דלא אתחזק איסורא א"ו דבדבר שבערוה אפילו לא אתחזק איסורא אין עד אחד נאמן וכן פי' מהריב"ל בחידושיו במסכת גיטין שנדפסו סוף ח"ג מתשובותיו בכוונת התוס' בגיטין דהנה התוס' כתבו בד"ה עד אחד נאמן באיסורין. הקשה ר"ת מאי תשובה הוא זה עיקר הגט יוכיח שצריך לחתמו בשנים ותירץ דה"ק עד אחד נאמן באיסורין בכה"ג שעיקר הגט נעשה כבר ושוב אין צריך אלא גילוי מילתא לידע אם לשמה נכתב עכ"ל. וכ' מהריב"ל ע"ז וז"ל וצ"ל לפ"ז דהאי דקאמר הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים הכוונה הוא לומר דאפילו לא להוי אלא גילויא מילתא כל דאביזריה דערוה אינו בפחות משנים. ואם כן איכא למידק מאי האי דקאמרי התוס' בסמוך הא דנקט דבר שבערוה אומר ר"י משום דבהאשה רבה (דפ"ח) בשאר איסורין כגון טבל והקדש וקונמות מספקא לן אי מהימן אפילו אתחזק איסורא ולאו בידו או לא. ומאי קשיא להו לתוס' דאמאי נקט דבר שבערוה. והלא איצטרך למינקט דבר שבערוה למימר דאפילו לא הוי אלא גילויא מילתא בעלמא אפ"ה בעי שנים. ואפשר לתרץ דפירושים חלוקים הם ור"ת מפרש פשטא דשמעתא דלא כפירש ר"י כו' ואי נמי אפשר לומר דלאו פירושים חלוקים הם ור"ת ור"י הכי מפרשי לה לפשטא דשמעתא אימר דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כו' וכיון דהיכא דאתחזק איסורא בשאר איסורין אין עד אחד נאמן הוא הדין נמי דבדבר שבערוה אפילו היכא דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא אינו נאמן. ועוד דאפילו נימא דהיכא דאתחזק איסורא עד אחד נאמן הוי דבר שבערוה כו' ואין לחלק בדבר שבערוה להיכי דלא הוי אלא גילוי ועדיף גילוי מילתא דדבר שבערוה מאתחזק איסורא דבשאר איסורין עכ"ל הרי לר"ת ודאי דאפי' בגילויא מילתא דדבר ערוה אין עד אחד נאמן. א"כ ודאי הוא הדין בעדות ממש שבדבר ערוה אע"ג דלא אתחזק איסורא רק כיון דהוי דבר ערוה אין עד אחד נאמן דהא כ' כל אביזריה דערוה אינו בפחות משנים. וגם לפי' ר"י כתב שי"ל כן. וגם כתב שם אח"כ דרש"י ס"ל כפר"ת. וגם לפמ"ש תחלה דאפשר דפירושים חלוקים הם כו' וא"כ ר"י לא ס"ל כפר"ת עדיין י"ל דלא פליג רק עמ"ש ר"ת דהוי גילוי מילתא דאילו הוי רק גילוי מילתא הי' עד א' נאמן אפילו בדבר שבערוה כמו גבי ואשתמודעינהו בפרק החולץ. ולכן ע"ז פליג וס"ל דאין זה דומה לגילוי מילתא. אבל בדבר שצריך עדות ממש י"ל דמודה להרמב"ן דבדבר שבערוה אין עד אחד נאמן אף היכא דלא אתחזק איסורא: