ד

ועפ"ז א"ש דלק"מ על תשו' הריב"ש סי' מ"ו ס"ז מסוגיא דקריביה דרב אידי הנ"ל דלא מיבעיא לגירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שם והרשב"ם דפשיטא דלק"מ. וכבר כתב הרמב"ן דהכי איתא בכולהו נוסחי. אלא אפילו לגירסת ר"ח שנראה עיקר לר"י הנה לפי' הרמב"ן דמיירי שהעידו שרב אידי הוא יורש ודאי אפילו אם יהיה ההוא גברא קרוב ג"כ כטענתו מ"מ רב אידי הוא ג"כ לפחות כמוהו א"כ ג"כ אין זה ענין כלל לדינו של הריב"ש והתשב"ץ. דיש להסתפק שמא יש קרוב יותר מזה הקרוב כו'. וא"כ אין לבוא ע"ז מדין אין ספק מוציא מידי ודאי שזהו הטעם שם כמבואר בהרמב"ן ובתוספות ולהריב"ש היינו דוקא כשהודאי הוא ודאי יורש כשטת כל הפוסקים החולקים על הרא"ש דפרק החולץ סי' ח' הנ"ל ובכה"ג מיירי להריב"ש ענין קריביה דרב אידי משא"כ בנדון דהתשב"ץ והריב"ש אין נקרא זה ודאי קרוב מאחר שאין ברור שהוא ודאי יורש דאפשר יש קרוב יותר ממנו וא"כ גם הוא ספק ולא ודאי ממש. אלא דהתשב"ץ ודעימיה צ"ל דמפרשים לא כהרמב"ן שם וע"ז אין שום הכרח לדבריהם מהגמרא. וגם מהתוספות אין הכרח לזה כמש"ל שדברי התוספות י"ל ג"כ כפי' הרמב"ן וגם המגיד פט"ו מהלכות טוען לפי גירסת ר"ח העיר ע"ז מדין ספק ויבם בנכסי סבא והיינו ודאי כפי' הרמב"ן שם וכ"כ הנ"י שם פרק חזקת ובתשו' מהריב"ל ח"ב סי' י"ט לא הכריע בין הריב"ש ובין הרא"ש כלל פ"ו סי' פ"ט וכן בתשו' מהר"א בן ששון סי' נ"ג רפיא בידיה. ואדרבה לכאורה מאחר שהתוספות דפחז"ה ג"כ נקטו הטעם משום ודאי וספק ובפרק החולץ (דל"ז) רוב הראשונים והאחרונים ס"ל דלא כהרא"ש שם ס"ח. א"כ גם כאן י"ל העיקר כהריב"ש ולא כהתשב"ץ:

אך לכאורה י"ל בישוב שטת התשב"ץ והרא"ש כלל פ"ו סי' ט' דס"ל דכה"ג נק' זה ג"כ אין ספק מוציא מידי ודאי אף להחולקים על הרא"ש דפרק החולץ ס"ח. והיינו כיון דזה הוא ודאי קרובו והוחזקה נחלה לאותה משפחה ומשאר קרוב לא ידענו כלל. א"כ אף שיש להסתפק שמא יש קרוב יותר ממנו מ"מ ה"ל כדין המשנה דס"פ נושאין הנ"ל לפי' הרמב"ן. שזה הלשון המובא בשמו בספר חוסן ישועות שאפילו היו למת רק אחים ולא בנים וזה הספק בא לירש עמהם האחים נוטלים הכל. דלא דמי לספק וסבא בנכסי יבם דחולקין שהרי הספק מן הראוי לירש במשפחה זו ואין מעכב עליו ירושתו אלא הסבא. וכשם שהוא מספק עליו ירושתו כך הוא מספק עליו הלכך חולקין. אבל מה ששנינו הוא אינו יורש אותן היינו מפני שהוחזקה נחלה לבני משפחה ע"כ. ור"ל דאף שמ"מ הוא מספק עליהם שמא הוא לבדו היורש ולא הם כשם שהם מספקים עליו. עכ"ז כיון שספק שהם מספקים עליו היינו דשמא אינן מזה המשפחה כלל זה גרע טפי. ולכן אינו יורש. משא"כ בספק וסבא דעכ"פ גם הספק הוא מזו המשפחה לדברי הכל. ולפ"ז י"ל כש"כ בנדון דהתשב"ץ והרא"ש כיון שזה קרובו ודאי ולא נודע לו קרוב אחר. הרי החוזקה נחלה בחזקת קרובו הידוע לנו. וקיל טפי מהנדון דהוא אינו יורש אותן כו' שיש דבר המספק לפנינו על ירושתם ועכ"ז אין מוציאין הנחלה מירושתן כיון שי"ל שזה אינו ממשפחה זו כלל אף שי"ל ג"כ שהוא ממשפחה זו ובנו ממש. א"כ כ"ש כשאין כלל לפנינו דבר המספק ירושתן אף שמהשכל יש לעשות ספק אין לחוש. וכן בט"ז באה"ע סי' קס"ג אף לפי מה שהעלה שם דלא כהרא"ש בענין ספק ויבם בנכסי מיתנא דלעולם חולקין משום דבעינן תרתי למעליותא כ' ולא דמי למ"ש התוספות פחז"ה (דל"ג) בקריביה דרב אידי דרב אידי היה ודאי קרוב וההוא גברא ספק דשם היה ספק בלי שום סברא בעולם ע"כ לא צריך שם תרתי למעליותא משא"כ כאן דנולד עכ"פ מאשת המת עכ"ל. וא"כ כ"ש להרמב"ן דס"ל דאפילו נולד מאשת המת מ"מ כשהספק הוא שמא אינו מזו המשפחה כלל לא בעינן תרתי למעליותא דכתב הט"ז והיינו הך דס"פ נושאין על האנוסה. רק בספק וסבא או בספק ויבם בעינן הנך תרתי למעליותא משום דעכ"פ גם הספק לדברי הכל הוא מזו המשפחה כנ"ל. א"כ לפ"ז כ"ש דגבי הנדון דקריביה דרב אידי לא צריך תרתי למעליותא כו'. זה י"ל לשטת התשב"ץ והרא"ש הנ"ל: