ב

אמנם התוס' שם (דל"ג סע"א) בשם ר"י כתבו ג"כ כגירסת ר"ח אבל י"ל לדבריהם שאפילו אין רב אידי ודאי גמור בירושה הדין כן. דז"ל התוספות וגירסת ר"ח נראה לר"י עיקר דלא גריס לסוף אודי ליה אלא גריס לסוף אייתי סהדי דאיהו קריביה ולא גרס קרוב טפי. שלא היו העדים מעידים שרב אידי קרובו היה טפי מההוא גברא אלא היו מעידים שרב אידי קרובו היה וההוא גברא לא היו מכירים אם הוא היה קרובו או לא ולא היה לו שום עידי קורבה. ואפילו גרס טפי מצינו לפרש טפי מכל אותן שהיו העדים מכירים. לכך אוקמא רב חסדא בידיה דרב אידי. דהוי רב אידי ודאי וההוא גברא ספק עכ"ל. ולפ"ז י"ל דמ"מ יש ספק שמא ג"כ ההוא גברא קרוב טפי מרב אידי עד שהוא היורש ולא רב אידי ואעפ"כ כיון שרב אידי הוא ודאי קרובו עכ"פ וממשפחתו. וההוא גברא יש ספק שמא אינו קרובו כלל דהיינו שאינו ממשפחתו כלל רק כשאר אחינו בני ישראל זה לזה. מש"ה נק' רב אידי ודאי וההוא גברא ספק. אף שלפ"ז אינו דומה כלל להא דאין ספק מוציא מידי ודאי דגבי ספק ויבם בנכסי סבא דהתם ה"ט שאין שום ספק שמא היבם אינו ראוי לירש כלל. דהוא יורש ודאי אף אם הספק בנו של מיתנא. וא"כ מדכתבו התוס' דהוה רב אידי ודאי וההוא גברא ספק משמע דמדמו זה לדין ספק ויבם הנ"ל וא"כ צ"ל הפי' כמ"ש הרמב"ן. אך לא משמע כן ממ"ש התוספות כי אמר נמי אכלי ודידי אכלי מהימן. ומאחר דטוען דידי אכלי א"כ צ"ל שלטענתו הוא קרוב טפי מרב אידי אף לפי העדאת עדים על קורבתו דרב אידי. מיהו זה אינו ראיה דהא הרמב"ן ג"כ כתב כן וז"ל וכבר קדם ואכל אין מוציאין ממנו שמא הוא קרוב כרב אידי וחלקו אכל עכ"ל ואע"ג שהרי אכל ג"כ מחצה דרב אידי י"ל נגד זה יאכל רב אידי כולו בשנים הבאים והרי יאכל ג"כ מחצה של ההוא גברא לפי טענת ההוא גברא מש"ה אין מוציאין מההוא גברא מה שאכל. אכן בתשו' הרא"ש כלל פ"ו סי' ט' משמע דס"ל לדינא כדפרישית תחלה בדעת התוס' שלא ע"ד הרמב"ן שהרי כתב וז"ל יפה דנתם מאחר שראובן אמר על שמעון בחייו שהיה בן דודו ולא נודע לו קרוב ממנו הרי שמעון יורשו עכ"ל משמע אע"פ שמ"מ בכלל הספק שמא יש קרוב יותר ממנו שיהיה הקרוב ההוא דייקא היורש מ"מ כיון שלא נודע לו קרוב ממנו לא חיישינן לזה. וזה כדעת התשב"ץ ח"א סס"י נ"ח דלעיל. ועיין בטור סי' קל"ט ס"ח משמע קצת ג"כ כן אך אינו מוכרח וכן הוא דברי האגודה שהביא הב"י בסי' רפ"ד מחודש א' כדרך הטור: