יט

אך אע"פ שאין ראיה לדברי מהרי"ט מהא דאשתמודעינהו. עדיין יש לכאורה להביא ראיה לדבריו מהא דכתב הרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין דין ו' וז"ל א"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה. אבל האיסור עצמו בעד א' יוחזק. כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה כלאי הכרם הן פירות אלו גרושה או זונה אשה זו. ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה. אע"פ שעיקר האיסור בעד א' עכ"ל. והנה הכ"מ שם כ' שלמד כן מדאמרינן עד אחד נאמן באיסורין ומפרש רבינו נאמן לאסור הדבר. והמל"מ פ"ג מה' שגגות דין ב' כ' עליו שדבריו תמוהים. וצ"ל דהיינו משום שי"ל דהא דעד א' נאמן באיסורין היינו לאסור או להתיר אבל מניין שיחייבו מלקות עי"ז אח"כ. ובאמת שאם זו לבד היתה תמיהתו אין כאן תימא כ"כ על הכ"מ שי"ל דסברתו דמאחר שהעד נאמן באיסורין ממילא הרי דבר זה שנאסר ע"י העד חזר להיות כחלב כליות או כלאי הכרם דמה לי חלב כליות או דבר זה שאסרתו התורה מחמת שהאמינה בזה עד אחד. (הגם שי"ל דאם הא דעד אחד נאמן באיסורין הוא רק מסברא אינו מוכרח סברא זו דמה לי חלב כו' עת"ג ריש גיטין מ"מ אין סברת הת"ג מוכרח כדלקמן. ועוד דא"כ איך שייך לשון תימא על הכ"מ מאחר שי"ל דס"ל כהרשב"א דעד א' נאמן באיסורין מדאורייתא). אלא שי"ל דתמיהתו הוא דאת"ל שמזה הוא שיצא לו להרמב"ם כן אכתי קשה מנ"ל להרמב"ם לומר כן על גרושה או זונה אשה זו. דלכאורה הוא דבר שבערוה שאין עד אחד נאמן בזה דילפינן דבר דבר מממון. אעכצ"ל דהרמב"ם מחלק אפילו בדבר שבערוה בין בשעת מעשה שאז צריך שני עדים. ובין שיוחזק האיסור קודם המעשה כגון לומר שגרושה אשה זו. והיא בחזקת פנויה. או שהיא זונה. דקודם שבא עליה כהן הרי אינו מעיד על דבר ערוה ממש להלקותו. ואע"ג שעדותו נוגע למעשה שעי"ז אוסר אותה לכהן ס"ל להרמב"ם דכל שבשעת עדותו אין כאן מעשה ממש נאמן עד אחד. וא"כ זה א"א להוכיח מהא דעד א' נאמן באיסורין. שהרי זה אינו איסור לבד אלא דבר שבערוה. רק משום שעדיין אין כאן מעשה ממש וחיוב מלקות לפיכך כ' המל"מ שזה יצא לו להרמב"ם מהירושלמי דפ' שני נזירין. ואני מצאתי בחידושי מהרי"ט פ"ג דקדושין (דף ס"ד) הביא ירושלמי זה דסוטה פ' מי שקנא וז"ל אמר עד אחד פלוני אכל חלב והתרו בו אינו לוקה אמר לו א' חלב הוא והתרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד א' הוא עכ"ל הירושלמי. הרי מפורש כדברי הרמב"ם אלא דאכתי קשה אהרמב"ם מנ"ל ללמוד מזה לענין גרושה או זונה אשה זו שהוא דבר שבערוה שיהי' נאמן עד א' אפילו בתחלה. דלמא חלב שאני שעד א' נאמן באיסורין אלא דס"ד שאינו נאמן רק לאסור ולא להלקות על ידי זה ולזה קמ"ל הירושלמי שהוא נאמן לגמרי כיון דבשעת עדותו אין כאן מלקות. וכיון דנאמן לאסור מדינא ממילא לוקים עי"ז אח"כ משא"כ גבי גרושה או זונה אשה זו שהוא דבר שבערוה י"ל דלאו כל כמיני' דעד א' לאוסרה על כהנים. דעד א' אינו נאמן בדבר שבערוה אפילו לאסור בלבד כדמוכח בקדושין (ס"ב) גבי אשתך זינתה בעד א' דאמר רבא שאינו נאמן משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. ואע"פ שבשעת עדותו עדיין אינו חיוב מלקות על הבעל שהרי עדיין לא בא עליה אח"כ. מ"מ אינו נאמן לאסור כלל. וא"כ גבי גרושה או זונה אשה זו למה יהיה נאמן לאוסרה אכהנים: