יח

אך הנה בעיקר ראיות מהרי"ט מההיא דאשתמודעינהו כו' יש לתמוה לכאורה דממ"נ אם מדמה ליה לההוא דאשתמודעינהו גם אחר הנשואין יהיה נאמן לומר שיש לו אחים כמו בשם דהקרוב או האשה נאמנים לומר דהדין פלוני אחוהי דמיתנא מאבוה הוא אפילו בשעת חליצה כו'. ואע"פ שהריב"ש בתשו' סי' קפ"ב כ' שלפי לשון הרי"ף ז"ל נראה שאין אשה וקרוב נאמנים לומר זה אחיו של פלוני כשמעידין בין בממון בין באיסור בשעת מעשה ומשנה שלימה בפי"נ האומר זה אחי אינו נאמן כו' אלא שאם אמרו כן קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסור הוחזק על פיהם עכ"ל. א"כ לכאו' י"ל דמהרי"ט בשיטת הריב"ש אמרה. אך באמת א"כ הוא לית הלכתא כוותיה דהא הב"י באה"ע רס"י קנ"ז דחה דברי הריב"ש מהלכה וכ"מ בתשב"ץ ח"א סי' פ"ג ודוחק לומר דה"ק מהרי"ט דכשם שעד אחד או קרוב נאמן אפילו בשעת מעשה לומר דהדין פלוני אחוהי דמיתנא הוא כמ"כ הבעל עצמו אע"פ שאינו נאמן אח"כ לומר זה אחי או יש לי אחים משום שמתכוין לאסור מ"מ קודם הנשואין הוא נאמן. דאז לא גרע משאר עד. דא"כ עכ"פ יפלא על פסק הטוש"ע סי' קנ"ז ס"ו דעד א' אינו נאמן לומר יש אחים לבעלה. והרי קיי"ל דאשתמודעינהו אפילו ע"פ קרוב וכ"פ בש"ע שם ס"ב. וא"כ הוא סותר עצמו תכ"ד. וכן קשיא אתשו' הרא"ש כלל נ"ב שממנו מקור דברי הטוש"ע סי' קנ"ז ס"ו איך אישתמיטתיה תלמוד ערוך דהחולץ הנ"ל. א"ו האמת יורה דרכו שאין זה ענין לזה כלל. דבהחולץ מיירי במוחזק לן באחים בודאי בחזקה ממש או בבירור גמור רק שאין אנו יודעים מי הוא האח. ואיזהו. והלכך כשזה הקרוב או האשה אומרים דהדין פ' אחוהי דמיתנא הוא אינו רק מגלה מילתא בעלמא. דהיינו שהוא מברר לנו מי זה הוא האח אבל לא שמעיד עדות חדשה לומר שיש לו אח כי זה היה ידוע בלא"ה ע"פ עדים או מצד חזקה. וכ"מ מפשט לשון ואשתמודעינהו אפילו ע"י קרוב כו' דל' אשתמודעינהו היינו ידיעה והכרה ע"ז בפרט לומר שהוא הוא האח וכמ"ש דהדין פלוני אחוהי כו' אבל לא שהוא עיקר העדות שיש לו אחים. והלכך כיון שבלא"ה ידוע שיש לו אחים רק שאין אנו יודעים מי הוא בכה"ג נאמן ע"א לומר דהדין פ' כו' וע"ד שפסק הפנ"י בקו"א דקדושין סס"י פ"ט (כמברר המיעוט כו') וסי' צ' משא"כ היכא שיש ס' בעיקר הענין אם יש לו אחים או אין לו אחים כלל י"ל דאין עד אחד נאמן כלל (לא מיבעי' בדלא הוחזק באחים במקומו. אלא אפילו בספק שקול י"ל דאינו נאמן להאומרים דאין דבר שבערוה פחות משנים אפילו היכא דלא אתחזק איסורא כו' ע' רמב"ן ר"פ האשה רבה. וכ"ש היכא שיש ספק ג"כ שמא יש לו בנים דנמצא בחזקת היתר קיימא כדפרשב"ם פי"נ (דקל"ד). וכאשר יתבאר מזה לקמן באריכות בס"ד). וראיה לדברי ממ"ש המרדכי פמ"ח הובא ב"י רס"י קס"ט וז"ל דאין להביא ראיה מאשתמודעינהו דפ' החולץ דהתם גילויא מילתא בעלמא הוא דבלא"ה אנו תופסים אותו בחזקת אחיו מן האב אבל אם לא היינו מוחזקים בו שהוא אחיו מן האב והביא קרובים לעדות הא לאו הוי גילויא מילתא עכ"ל והגם שהב"ש סי' קנ"ז סק"ב כתב דלא משמע כן מדברי שא"פ י"ל דא"צ שיהיו תופסים אותו בחזקת אחיו כו' אלא דאע"פ שלא היינו מוחזקים בו שהוא אחיו נאמן ע"ז ע"א אבל מ"מ בעינן שיהי' עכ"פ הבעל המת מוחזק דאית ליה אחים כנ"ל וזה ברור לפע"ד. וכיון שהדין דאשתמודעינהו דסגי ע"פ קרובים נת' דמיירי במוחזק לן באחי דייקא בלא"ה א"כ מעתה יצא לנו שהראיה שהביא מהרי"ט מזה שיהי' הבעל נאמן באומרו קודם הנשואין שיש לו אחים היכא דבלא אמירתו לא היינו מוחזקים שיש לו אחים. אינה עולה יפה כלל דלא קרב זה לזה מטעם זה דהתם הוי רק גילויא מילתא כיון דבלא"ה הוא מוחזק באחי א"כ אינו רק מברר לומר שזהו האח. (וע' במל"מ פט"ו מהא"ב דין י"א גבי נאמנת היא וע' בפנ"י מ"ש בזה בקדושין (ע"ג ב') דמדינא הוא ואף את"ל דמהתקנה כפשט לשון הר"ן י"ל דאשתמודעינהו עדיף דהוי נמי מלדעל"ג). משא"כ כשאין לנו חזקה בו שיש לו אחים אין שום ראיה כלל מזה שיהי' נאמן הבעל אפילו קודם הנשואין: