יז

ומיהו אם קודם הנשואין לגמרי סיפר לפני שארי אנשים שאין לו בנים לכאורה נראה דנאמן ותו לא חזי לאצטרופי אפילו לס"ס. דהכי מבואר בתשובת מהרי"ט סי' פ"ב. וז"ל והנני יוסיף להפליא הפלא ופלא מאחר שיש עד אחד שמעיד מפיו של הבעל טרם שדיבר לו בענין נשואין כלל שהיה מסיח לו עניניו לפי תומו ואמר שהיה לו אחים שם. איך מצאו אנשי חיל ידיהם ומלאם לבם להקל בדבר ערוה דמאחר שאמר את הדבר טרם שיהא נוגע בדבר הוחזק האיש הזה ע"פ עצמו שיש לו אחים כדאמרינן בהחולץ ואשתמודעינהו דהדין פלוני אחוהי דמיתנא מן אבוה הוא ואפסיקא הלכתא דהאי דאשתמודעינהו אפילו ע"פ קרוב וע"פ אשה דגילויא מילתא בעלמא הוא. ואילו היה כאן שני עדים ששמעו מפיו כן קודם שיארס היה מוחזק באחין על פיהם עכ"ל מהרי"ט שם. מבואר מדבריו דכל מה שאומר הבעל טרם האירוסין והנשואין אנו מאמינים לו ונעשה מוחזק ע"פ דבריו אלו ואע"פ שאם היה אומר כן אח"כ לא היה נאמן. וכן יש לדייק קצת מפרש"י בקדושין (ס"ד תחלת ע"ב) בפי' דמוחזק לן האי גברא באחי ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא כך שמענו עליו קודם קדושין כו'. דלכאורה מ"ש קודם קדושין הוא אך למותר אלא משום שי"ל דלאחר קדושין לא הוה מחזקינן ליה בהכי ע"י שמיעה בעלמא משא"כ קודם קדושין. מיהו ז"א אלא י"ל דמש"ה הוצרך לומר קודם קדושין לאשמועינן דאפ"ה נאמן באמר בשעת קדושין אין לי אחים משום דאמרינן מה לו לשקר כו' וכ"מ ברשב"ם (דקל"ה) שכתב ג"כ דחזקה בעלמא ולא הזכיר קודם קדושין בדוקא והיינו משום דהתם א"צ לזה. אך מהרמב"ם רפ"ג מה' יבום דין ב' יש ראיה לדברי מהרי"ט שכתב אמר יש לי אחין אינו נאמן לאסור את אשתו כו' שהרי זה מתכוין לאוסרה לאחר מותו. מדכתב שהרי זה מתכוין. מכלל דהיכא דלא שייך לומר כן כגון באומר כן טרם הנשואין הוא נאמן. ולכאורה לדברי הרמב"ם היה מקום לומר דאפילו אחר הנשואין אם אומר כן לפני אחרים במסל"ת י"ל דנאמן ומיהו בזה י"ל דאערומי קא מערים וכמו האומרת טמאה אני לך דמשמע דאין חילוק בין אומרת כן לבעלה או לאחרים וכמ"ש אזמו"ר בתשו' אחת דאמרינן איערומי קא מערמא להפקיע עצמה מבעלה (ומיהו צ"ע לפי הירושלמי שם באת להתיר עצמה אסרה) אבל באומר כן קודם הנשואין נראה דאין שייך לומר כן: