טז

אך בספר תויק"ו סס"י נ"ג מבואר דביש שני ספיקות להקל אז אפילו אם בכל ספק בפני עצמו האיסור שכיח יותר אפ"ה מהני אם בהצטרף שניהם יחד ההיתר שכיח יותר. וכ"ה לפמ"ש הס"ט סס"י ק"ץ בענין איש ואשה שעשו צרכיהן לדעת ר"מ דמטהר משום ספק ספיקא אף למ"ד דבחד ספיקא דעומדת מטמא משום נדה. והנה התויק"ו שם כתב וז"ל וראיה לזה ממ"ש התוספות והרא"ש לענין גבינות שנעשו מבהמה ונמצאת טריפה דאם הטריפות הוא מחמת סירכא כשר מחמת ספק ספיקא שמא אינה טריפה ואת"ל כו' והרי ספק זו שמא אינה טריפה בודאי האיסור שכיח יותר כיון דהתוס' והרא"ש ס"ל בשטת רש"י דאין סרכא בלא נקב ואפ"ה הוי ס"ס גם לפעד"נ דגם הספק השני שמא היתה כשירה בשעה שנחלבה ג"כ שכיח האיסור יותר דכיון דלפי הסלקא דעתך דקיימינן השתא דלא מוקמינן אחזקה א"כ י"ל יותר דנעשה בהמשך הזמן מלומר דנעשה באיזה זמן מועט אחר שנחלבה ואפ"ה הוי ספק ספיקא עכ"ל (עוד כתב ראיה מהא דפ"ק דפסחים (ד"ט ע"ב) גבי ספק נפל ושמא גררתיה והא נפל לא שכיח. ודבריו אלה אינן מובנים דאדרבה אם נפל לא שכיח א"כ שכיח שמא רוח הוא. ושכיח ההיתר יותר. ועוד דשא"ה דשמא גררתיה הוי ספק הרגיל ועדיף טובא מספק שקול. ומיהו בלאה"נ לא נתכוין בראיה זו רק לכשהספק א' לא שכיח וגם זה אינו ראיה כנ"ל) ולא עיין בש"ך סי' פ"א סק"ט שכתב מיהו מ"ש הטור והמחבר להתיר בסירכא מטעם ספק ספיקא היינו בסתם סרכות שאנו אוסרים מספק מכח שאין אנו בקיאין בבדיקה אבל ודאי איכא סרכות טובא דטריפות בודאי וכמשנ"ת בסי' ל"ט ע"ש ובהכי נ"ל ליישב דהרשב"א והר"ן לא פליגי אהרא"ש והתוספות וסיעתייהו דלא כהטור וב"י ע"ש עכ"ל. והביאו ג"כ הפר"ח שם סס"ק יו"ד וכ"ד המ"י כלל ע"ב ס"ק ט"ו אע"פ שכתב שמדברי הסמ"ע סי' רל"ב ס"ק כ"ח משמע דכל סירכא לא אסרינן רק מספיקא. ובמ"א כתבתי מזה שדברי הש"ך אין מוכרחים. ועוי"ל הרי כאן בספיקא דבנים ג"כ הרי אם נשא אשה י"ל שילדה שני ולדות א"כ אף שיש ספק שמא לא נשא כיון דבצד הספק שנשא י"ל ג"כ שילדה שני ולדות א"כ אין זה הספק חשוב כמו פלגא מרובא דה"ל מיעוטא מכולה כמ"ש לעיל דזהו שייך אם בהצד שנשא ג"כ ה"ל רק רובא לבד וזהו כשנאמר שגם אם ילדה לא היה הזמן רק על ולד א' וכיון דרק רוב נשים מתעברות ויולדות ה"ל רובא לבד. אבל כשי"ל שילדה שני ולדות א"כ אע"ג שיש מיעוט שאין יולדות כלל מ"מ הרוב עדיף משאר רוב כיון שיולדות ג"כ שני ולדות ולכן לענין ולד א' אפשר שגם הפלגא מהרובא ה"ל ספק שקול. ומ"מ אין זה מוכרח דמ"מ י"ל סמוך מיעוטא דאין יולדות כלל להך פלגא דלא נשא אשה וה"ל רובא לצד שאין לו בנים. וע"כ לכאורה קשה להקל על סמך הספק ספיקא אם יש להסתפק שמא היו לו בנים כל שלא היה ידוע כלל אם היה נשוי אכן אם היה ידוע שהיה נשוי כגון שהיה לבוש הטלית גדול כדרך הנשואים נלע"ד דבכה"ג יש להקל משום דבכה"ג ודאי הוי ס"ס מעליא. דאף אם נאמר דהספק שמא אין לו אחים לא הוי ספק שקול כדלעיל. מ"מ לעומת זה יש לומר שהספק שמא יש לו בנים עדיף מספק שקול והוי כמו רובא ממש לשוק כדמשמע בגמרא (רפי"ו) דרוב נשים מתעברות ויולדות. ואף לדברי הרמב"ן שכתבתי שם דהוי רובא דתליא במעשה. מ"מ לעומת זה גם הרוב דיש לו אחים הוי רובא דתלי במעשה. וא"כ הרי איכא להקל רובא דתלי במעשה דשמא יש לו בנים ומיעוטא דלא תלי במעשה דשמא אין לו אחים. וא"כ יש כאן להקל יותר מרוב אלא כמו רובא דרובא ממש או יותר. ואפשר שאם הבעל היה בא בשנים כמו יותר מבן עשרים שנה עיין ש"ע אה"ע סי' א' ס"ג יש לצרף לס"ס שמא יש לו בנים משום די"ל דרוב בנ"א בזמן זה הם ודאי נשואים. וא"כ אף שיש מיעוט שאין נשואים ומיעוט נשים מפילות כו' מ"מ הוי ספק שקול שמא יש לו בנים בהעריך הרוב נשים מתעברות כו' נגד ב' מיעוטין אלו. והגם שרוב בנ"א נשואין הוא תלי במעשה. מ"מ י"ל דעדיף משאר ספק שקול ועיין בתשובת ב"א רס"י קל"ג מ"ש בענין אחים. ה"נ יש לצדד לגבי בנים וכן משמע מדברי הרשב"ם פי"נ דלעיל שהקיל מצד ס"ס ולא התנה דמיירי דוקא בידוע שהיה נשוי משמע דכל שלא נודע שלא היה נשוי ה"ל ספק שמא יש לו בנים והיינו עכ"פ כשלפי ערך שניו ראוי לומר שהיה לו אשה כגון שיש לו חתימות זקן. (ובמדינות שהנשואים נוהגים ללבוש ט"ג וזה אינו נושא ט"ג אך יש לו חתימת זקן צ"ע ועיין תוספות כתובות (ט"ז ב') ד"ה וזו). ואין ללמוד להחמיר ממ"ש בחה"ר ס"פ האשה שלום. אהא דתנן התם (דף קי"ח ע"ב) ניתן לי בן במדה"י מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת. פי' משום דהיא בחזקת ליבום היתה עומדת ואף עכשיו באותה חזקה בעצמה היא מחזקת את עצמה ולפיכך נאמנת. ואיכא למידק אמאי נאמנת לימא רוב נשים מתעברות ויולדות כו' וי"ל כיון דיצתה זו בלא בנים וחזרה בלא בנים לא יצתה זו מחזקתה הראשונה עכ"ל. וא"כ לכאורה ה"נ נימא הכי כיון שמתחלה בודאי לא היו לו בנים ועכשיו הוא בא ג"כ בגפו הוא בחזקת שאין לו בנים. אך ל"ד דהתם יש ראיה מהחזרה שחזרה בלא בנים שאין לה בן דכיון שאביו מת א"כ אם היה לה בן לא היתה משלכת אותו בשוק והיתה מביאה אותו עמה. משא"כ הכא י"ל שהניחו אצל אמו שגירשה. ואף אם נתאלמן י"ל שהניחו אצל בני משפחתו שאין דרך שיטפל האב בבן קטן כמו שהוא דרך האם דסתם קטן צריך לאמו דייקא (כדאיתא באה"ע סי' פ"ב ס"ז) אפילו לאחר ימי הנקתו וכ"ש תוך ימי הנקתו: