טו

והנה מדברי התוספות פ"ק דכתובות (דף ט' ע"א) ד"ה ואיבעית אימא. משמע דמיעוטא לא מצטרף לעוד ספק שקול להיות שני ספיקות מדכתבו וא"ת א"כ בספק ספיקא נמי תיאסר כו' ואומר ר"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור כו' ע"ש. וכ"פ הש"ך בי"ד סס"י נ"ג ובסי' ק"י בדיני ס"ס ס"ק ל"ג. והפר"ח שם בדיני ס"ס כלל ז'. ועיין בתשובת הריב"ש סי' שע"ב שהקשה על התוספות דפ"ק דכתובות הנ"ל דאדרבה אית לן למימר סמום מיעוטא דאונס למחצה דאין תחתיו וה"ל תחתיו ברצון מיעוטא כמו סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וה"ל זכרים מיעוטא בפ"ג דבכורות לר' יהושע. וע"ש מה שתירץ ואין התירוץ מוכרח. ובשם הר"ן תירץ דלית להו לרבנן סמוך בכה"ג. ואולי כוונתו משום דרבנן פליגי על ר' יהושע וקיי"ל כרבנן. ובשט"מ דכתובות שם ד"ה ואיבעית אימא תירץ בע"א דבשלמא הא דאמרינן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא ניחא דבתרווייהו המפילות והנקבות מגרעים כח הזכרים מחד טעמא ולכך ה"ל זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן אבל מיעוטא דאונס ומחצה דאין תחתיו שריותייהו לא הוי מחד טעמא וכל אחד עומד בפני עצמו כו' רובא דרצון נגד מיעוטא דאונס והרי הוא בטל ולא נשאר אלא ספק תחתיו ספק אין תחתיו כו' עכ"ל וע"ד חילוק זה דהשט"מ נראה לפרש מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קס"ז וז"ל אבל בנ"ד אין נ"ל לצרף קנין הכסף לטעם דחולבת ולהתיר מבינייהו דשניהם לא שייכי אהדדי כלל כו' ובמל"מ רפ"ד מה' בכורות כתב ולא ידעתי מהו זה שכתב הרב שהרי בולד זה יש לפנינו תרי ספיקי להקל כו' והניח בצ"ע. וי"ל דמהרא"י שם כוונתו כמ"ש אח"כ דרוב הגאונים פסקו דקנין כסף לא מהני וא"כ נשאר רק מיעוטא ולא מהני סמוך מיעוטא לספיקא דחולבת מאחר דלא שייכי אהדדי וכסברת השט"מ בהתוספות. ואע"ג דלכאורה נראה דמ"ש דרוב הגאונים כו' זהו טעם אחר דע"ז כ' ותו נראה כו' י"ל דמ"ש ותו נראה דכמה נרגא כו' היינו כדסיים דלא הקנה הבהמה לעוברה כו' ואין אדם מקנה דשלב"ל. מיהו יש לדחות דטעמא דמהרא"י היינו משום דס"ל דאפילו ס"ס ממש לא מהני שם משום דיש חזקת איסור דאוקי הבהמה בחזקת שלא ילדה. ולא מהני רק כשהצדדים שייכים לטעמא דחולבת דאז ה"ל האיסור מיעוטא דלא שכיחא ומיעוט כה"ג לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש. והנה אזמו"ר נ"ע בי"ד סס"י ל"א ס"ק ט"ו בענין תולעת שנמצא חוץ לקדירה וז"ל וס"ס מהני בכה"ג אעפ"י שספק א' אינו ספק שקול ממש כדלקמן סי' ק"י בכללי ס"ס עכ"ל. וסבור הייתי שזה שלא כדעת התוס' דפ"ק דכתובות הנ"ל. ואזלא כהך דכתב הסדרי טהרה. אך באמת זה אינו כי הרי אזמו"ר נ"ע כתב כן בשם התה"ד ובתה"ד סס"י קס"ו מבואר בהדיא דחשיב ליה ס"ס דוקא לדעת התוספות דפ"ק דכתובות הנ"ל והיינו משום דכתבו התוספות דאפילו רובא דרבנן לא מהני במקום ס"ס עכ"ל. ור"ל דאע"ג דנגד הספק דשמא באונס איכא רובא דרצון דהוי רובא מדרבנן עכ"פ וא"כ ספק דאונס אינו ס' שקול אפ"ה מצטרף לס"ס. וז"ש אזמו"ר נ"ע שספק אחד אינו ספק שקול ממש ור"ל בענין דמדרבנן חשוב רק כמו מיעוטא. אבל היכא דאפילו מדאוריי' חשוב רק כמו מיעוטא לא פליג כלל התה"ד על התוספות דאינו מצטרף לס"ס. אך הסדרי טהרה סי' קפ"ג ס"ק ט"ו כתב שבתשובת שאלה כתב דליתא להך כללא דהש"ך הגם שהתוספות דכתובות (דף ט') מוכח דס"ל הכי אמנם בנדה (די"ח) ד"ה שליא כתבו דהוי ס"ס בכה"ג משום דסמוך מיעוטא להך פלגא. ולא שייך שם תירוץ וחילוק דהריב"ש סי' שע"ב עכ"ד. ובאמת לפי החילוק שחילקו השט"מ ספ"ק דכתובות לק"מ מדבריהם בנדה (די"ח) על דבריהם פ"ק דכתובות. דהתם גבי שליא ג"כ תרווייהו מגרעים כח המחצה שיש בה רוב ולד ע"ש ובחילוק זה נדחו שאר ראיותיו שהביא שם. ובסס"י ק"ץ הביא עוד ראיה לזה מהגמרא רפ"ט דנדה באיש ואשה שעשו צרכיהם לתוך הספל דמטהר ר' מאיר משום ס"ס אע"ג דס' מן האיש אינו ס' שקול כלל וגם הס' הא' לר' מאיר אינו ס' שקול למ"ד דר' מאיר מטמא משום נדה. ולפמ"ש בתשו' פנים מאירות ח"א סי' י"ב דר' יוחנן דאמר דר"מ מטהר בס"ס הנ"ל ס"ל כר' יוסי בר חנינא (דף י"ד ב') דגם בחד ספיקא אינו מטמא רק משום כתם. אין זה ראיה כלל. גם עכ"פ התם ב' הספיקות שייכי להדדי דתרווייהו מגרעים כח המחצה דהמקור. ועוד דאשה בחזקת טהרה עומדת. וכן מצאתי בבית מאיר בתשו' שבסוף ספרו סי' י"ג שתירץ כן דהתם משום חזקת טהרה וצ"ע. והנה ספק דשמא יש לו בנים כשיש להסתפק שמא עדיין לא נשא אשה כלל י"ל דאינו רק כמו מיעוטא ממש מדאורייתא שהרי גם אם ודאי נשא אשה ליכא לכל היותר רק רובא א"כ כשיש ספק שמא לא נשא ה"ל פלגא מרובא. וא"כ גרע משאר ספק שקול דה"ל פלגא מכולה. משא"כ הכא דה"ל פלגא מרובא אפשר אפי' מדאורייתא חשוב רק כמו מיעוטא. ואע"ג דרובא מהני מדאורייתא כמו כולה היינו רובא ממש. אבל לגבי ספק שהוא פלגא יש לחלק בין פלגא דרובא לפלגא דכולה אפי' מדאוריי'. אע"ג בתשו' הריב"ש סס"י שע"ב כתב וכיון דמדאורייתא רובא עדיף אפילו בספיקא אית לן למיסר כו' ור"ל דלא מהני החזקה אפילו כנגד ספיקא דרובא משמע דספיקא דרובא אינו נדון כמיעוטא. אך לענ"ד דבריו שם אינן מובנין שהוא לא חידש סברא זו רק כדי לתרץ דעת התוספות דפ"ק דכתובות הנ"ל כמש"ש אבל עדיין קשה לי על התוס' מנא להו דלרבנן נימא רובא וחזקה רובא עדיף בכה"ג דאף כי ניזיל בתר רובא אינה אסורה ודאית אבל נשאר עדיין ספק תחתיו ס' אין תחתיו כו'. ובאמת לא נמצא כן בתוספות שאפילו בכה"ג לא יהיה מהני החזקה וגם תמוה הוא שהרי התוספות ס"ל דאפילו נגד ס' גמור שהוא פלגא מכולה מהני חזקת היתר וכמ"ש התוס' שם לעיל מיניה בד"ה לא צריכא ואיך לא יהיה מהני נגד פלגא דרובא ואפילו להרר"י וסיעתו דס"ל בס' שקול לא מהני חזקה נראה דבספיקא כה"ג מהני החזקה. שהרי באמת ה"ל חזקה ורובא להקל. ומ"ש התוספות שם ורובא וחזקה רובא עדיף זה קאי על אשת ישראל דקביל בה אביה קדושין פחותה מבת ג' שנים. דאין כאן להקל רק ספיקא דאונס לבד דהוא מיעוטא וליכא ס' אין תחתיו. ובאשת כהן דאיכא ס' דאין תחתיו ליכא חזקה מטעם שכתבו התוספות בד"ה לא צריכא הנ"ל. ואפשר נתכוין הריב"ש למ"ש התוספות בד"ה ואיבעית אימא וא"ת א"כ בספק ספיקא נמי תיאסר כו' ובהא לא שייך לאוקמא בחזקת היתר כדפי' עכ"ל התוספות ופי' הריב"ש דהיינו משום דרובא וחזקה רובא עדיף אפי' בכה"ג דאף כי ניזיל כו' כנ"ל. אבל באמת אחרי המחילה לא זו הדרך בכוונת התוספות. אלא דמ"ש התוספות כדפירשתי ר"ל כמו שכתבו לעיל מיניה בד"ה לא צריכא דלהעמידה על החזקה בספיקא דאין תחתיו איכא חזקה לנגד זה דאוקמא אחזקת הגוף שהיתה בתולה כו' ורק על ספיקא דשמא באונס היה שייך לומר אוקמא אחזקה דחזקת כשרות משום דע"ז ליכא חזקה לנגד. אלא דמ"מ לא מהני משום דאונס אינו ספק שקול כ"א מיעוטא. אבל ספיקא דאין תחתיו אע"ג דהוא ס' שקול והיה מהני אילו היה חזקה כאן לא מהני משום דנגד חזקה זו דהעמידה בחזקת היתר וכשרות איכא חזקת הגוף המראה להפך. וכן מצאתי בשט"מ וז"ל דהחזקה לגבי ס' דתחתיו לא מעלה ולא מוריד דאדרבה איכא חזקה (לנגד כצ"ל) וכמו שכתבו התוספות וכדכתבינן לעיל וליכא למימר חזקה אלא לגבי ס' באונס ולגבי האי ספיקא שפיר איכא למימר רובא וחזקה רובא עדיף וכיון דמדלית מכאן ס' באונס לא נשאר כ"א ס' תתתיו בלא חזקה והלכך אסור עכ"ל. אבל חזקה שהוא כנגד הספיקא דרובא ודאי מהני להתוספות במכ"ש דמהני חזקה נגד ספיקא דכולה. אלא דהתם להעמיד הס' דאין תחתיו על החזקה ליכא למימר כלל משום שיש חזקה כנגדה. וכיון דליתא לסברת הריב"ש בהתוס' א"כ יש לנו לומר דספיקא דרובא גרע מספיקא דכולה וה"ל רק כמו מיעוטא. דהא י"ל סמוך המיעוטא שכנגד הרוב להך פלגא של הס' וה"ל רובא. וכמו בנד"ז בספיקא דבנים כשיש להסתפק שמא לא נשא אשה כלל. א"כ י"ל סמוך מיעוטא דשמא לא נתעברה ולא ילדה להך ספיקא דשמא לא נשא. וה"ל רובא לומר שאין לו בנים והכא תרווייהו המיעוטא והפלגא שייכי להדדי ששניהם מגרעים כח הספיקא דבנים. וא"כ לא חזי הך ספיקא לאצטרופי לספיקא דאחים אף אם היה ספיקא דאחים ספק שקול כ"ש שגם ספיקא דאחים י"ל דהוי כמו רובא לומר שיש לו אח כנ"ל: