יד

כבר נתבאר לעיל דבמי שבא ממרחק ונשא אשה כאן אין להקל מחמת שלא הוחזק באחין. אמנם מה שיש לחקור הוא כשיש להסתפק שמא היו לו בנים להבעל. אי מותרת לשוק משום ספק ספיקא כדפרשב"ם פי"נ כדלעיל אות ב' ולכאורה לדעת רשב"ם ודאי מותרת. אך עדיין יש להסתפק משום דלכאורה הספק דשמא אין לו אחים אינו ספק שקול דרוב נשים מתעברות ויולדות ועי' בתה"ד סס"י שמ"ט דכתב וז"ל פרק בתרא דיבמות מוכח דרוב נשים מתעברות ויולדות אפילו בדליתא לאשה ובעלה לקמן אמרינן מסתמא נתעברה וילדה ומוכח התם נמי דרוב גמור הוא מדאורייתא עכ"ל. ועי' תוספות (דקי"ט א') ד"ה אמאי וי"ל דמיירי כו' ועי' בב"ש סס"י קנ"ו סס"ק י"ז וא"ל בניתן לי בן כו' מ"מ הרוב מכחיש כו' ויש ליישב. וישובו אינו מבואר. אך הרשב"א בחידושיו ס"פ ט"ו יישב קושיא זו וז"ל וי"ל כיון שיצתה בלא בנים וחזרה בלא בנים לא יצתה מחזקתה הראשונה עכ"ל וע"ש דבזה תירץ ג"כ קושיית התוספות הנ"ל והבית מאיר סי' קנ"ו ססע"י י"ב כתב שמוכרח כשטת הרשב"א. ובחידושי הריטב"א ס"פ ט"ו כ' וז"ל הא דתניא ניתן לי בן במדה"י מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת טעמא דמילתא משום דאיהי קיימא בחזקת ליבם ואילו שתקה ולא אמרה אלא מת בעלי היה דינה שתתייבם. הלכך אע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות ולד מעליא כדאמרינן בר"פ דלקמן. הכא אין לנו אלא חזקה. וכיון דאי שתקה תתייבם הוי לה כהפה שאסר הוא הפה שהתיר. וזה ברור. וכן סיפא ניתן לי יבם במדה"י ואמרה מת יבמי ואח"כ מת בעלי נאמנת משום דאי בעי שתקה ולא תתייבם עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לכאורה במ"ש הלכך אע"ג דרוב נשים כו' אין לנו אלא חזקה. הרי רובא עדיף מחזקה. וכמ"ש הב"ש שם דהא ר"פ דלקמן בהלך בעלה וצרתה למדה"י לא תנשא. משום דחיישינן לרובא ולא סמכינן אחזקה. אבל לפמ"ש הרשב"א א"ש. דבאמת האי רובא עדיף מחזקה אלא דשאני הכא גבי ניתן לי בן במדה"י כיון דחזרה בלא בנים כו' כנ"ל. וא"כ גבי מי שבא מארץ מרחק שלא שייך לומר הכי וליכא שום ריעותא נגד הרוב לכ"ע אזלינן בתר רובא ואפילו להריטב"א הא הכא ליכא חזקה נגד הרוב. וא"כ בזמן רב שיש שהות כדי שתלד חמותה הרבה ולדות זה אחר זה הרי אף אם ילדה מחצה נקבות ומחצה זכרים יש לו אח או אחין וא"כ איכא רובא לאיסורא וחמור מספק שקול. ועיין תשו' הריב"ש סי' שע"ב מ"ש בענין מחצה זכרים ומחצה נקבות דהוא ודאי ובהכרח כי כן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין כו' ע"ש מ"ש דלא דמי לשאר ספק. והא דתנן ר"פ בתרא היה לה חמות אינה חוששת פי' אזמו"ר ז"ל בתשו' שני תירוצים ע"ז הא' דמתניתן לא מיירי אלא בכגון שאין לחוש אלא לולד א'. הב' אפילו בזמן רב ומשום חזקה ודוקא בידוע שלא היה אחין לבעלה קודם לכן. ומ"ש רובא לשוק אינו אלא שלא לומר שהרוב הוא נגד החזקה כו' ע"ש. ויש להבין תירוצו השני דהא בזמן רב ועצום איכא רובא ממש נגד החזקה וצ"ל דלא מיירי בזמן רב ועצום כ"כ. ולהריטב"א דלעיל דס"ל דחזקה עדיפא מהך רובא א"ש אפילו בזמן רב ועצום. מיהו כבר נת' שאין כן דעת הרשב"א ותה"ד והאחרונים וכ"כ התוס' בקדושין (ד"פ סע"א) ובתשו' נו"ב מהד"ת סי' קמ"ה פי' ג"כ דמיירי בכגון שאין לחוש אלא לולד א' ואין זה דוחק דהא ע"כ א"א לומר דלעולם אינה חוששת דאם היו לה ב' חמותות כגון שחמיה היה לו ב' נשים והיא ובעלה יצאו משם זמן רב ודאי דחוששת דהא איכא רובא ממש ליבום. וא"כ י"ל דהה"נ בחמות א' כששהתה טובא כשי"ל שילדה ב' וולדות וכ"ש כשי"ל שילדה יותר כמו במי שבא ממרחק. מיהו לפמ"ש הרמב"ן בחי' לשם דלא קיי"ל דהוי רובא משום דהוי רובא דתלי במעשה ולא אזלינן בתריה כדאמר רבינא רפ"ג דבכורות (ד"ך ע"א) ולפ"ז י"ל דדינו כספק שקול ומצטרף בהדיה ספק דבנים למהוי ספק ספיקא. ואין לומר דנהי דלא הוי כרובא ממש מ"מ להקל כספק שקול נמי לא חשיב וכ"מ לכאורה הפשט הגמרא בבכורות שם דלרבנן רובא דתלי במעשה הוי כמו שאר רובא לר"מ ולכן חיישינן למיעוטא ע"ש. והנה לר' מאיר בשאר דוכתי נמי נהי דחייש למיעוטא מ"מ לא הוי כספק שקול ממש. אלא בצירוף חזקה כדאיתא בחולין (דפ"ו) ריש ע"ב. וא"כ י"ל דכמ"כ לרבנן ברובא דתליא במעשה. נהי דחיישא למיעוטא מ"מ לא הוי כמו ספק שקול. או דהוי ספק שקול בצירוף החזקה דאוקמא הבהמה בחזקת שלא ילדה כמ"ש התוספות בבכורות שם ד"ה מחוורתא (מיהו בתוספות דחולין שם ד"ה סמוך הקשו וא"ת למה ליה לר"מ לומר סמוך מיעוטא לחזקה בלא חזקה נמי הוא מטהר דכיון דחיישינן למיעוטא א"כ הוי ספק כו' וי"ל כו' ולמאי דפרישית לעיל כו' ע"ש). א"כ לפי תירוץ הראשון מיירי דמיעוט לר"מ הוי כמו ספק ממש. מיהו בקדושין (ד"פ ע"א) בתוספות ד"ה סמוך מבואר דס"ל לר"מ דדוקא בצירוף החזקה אז חשיב המיעוטא כספק ולא מצד עצמו. עד דמשום הכי הוצרכו לומר דההוא רובא דהתם אינו רוב חשוב. ומש"ה ע"י המיעוט והחזקה איתרע רובא לגמרי והוי כמאן דליתא. וזה דלא כדפי' בחולין (דפ"ו ב') דטהור משום ספק כיון דהוי דבר שאין בו דעת לישאל כו' ועיין בדבריהם פ"ב דנדה (די"ח ע"ב) פי' ג"כ דטהור משום ספק משום דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל. אלא דמ"מ בד"ה סמוך פירשו דע"י המיעוט עם החזקה דייקא ה"ל ספק וכמו שכתבו בזה בקדושין שם. אבל בד"ה מיעוטא בסוף הדיבור פי' כמ"ש בחולין שם דכיון דחייש למיעוטא הוי ספק אפילו בלא צירוף החזקה ועיין מהרש"א בנדה שם. ועי' בחי' הריטב"א בקדושין שם משמע ג"כ דמיעוטא עם החזקה דייקא הוי ספק לר"מ וכ"כ בתשו' הריב"ש סי' שע"ב. ועיין בי"ד סי' כ"ה בדברי אזמו"ר ז"ל סק"ב משמע לכאורה דלהרמב"ם ורשב"א הוי כספק שקול. ולהתוס' שם אפשר ל"ח רובא דתלי במעשה כיון שבודאי נעשה מעשה שהרי שחוטה לפנינו. משא"כ בשאר רובא דתלי במעשה כשי"ל שלא נעשה מעשה כלל י"ל דמודו להרמב"ם ורשב"א דהוי ספק שקול. ומיהו כ"ז לדברי הרמב"ן ביבמות שם אבל להתוספות שם ובפ"ג דבכורות מבואר דרובא דאחין ל"ח כלל רובא דתלי במעשה וכ"מ ברמב"ן לפ"ד רב האי גאון שהביא אח"כ. ולפ"ז י"ל שאינו מצטרף כלל לס"ס. ומ"ש הרשב"ם בלא אתחזק לא באחי ולא בבני דהוי ס"ס. י"ל דהיינו בשדירתו במקומות שסביבות מולדתו דכה"ג יש קצת ראיה דאין לו אחים מדלא נשמע עליו כלל. ומוחזק שאין לו אחים היינו ששמענו עליו כך קודם קדושין כדפרש"י בקדושין (ס"ד). אך זהו דוחק וכן פי' מהריב"ל בתשו' ח"ב סי' י"ט דבספיקא דאחין כשיש עוד ספיקא דבנים שריא. מ"מ נראה שיש להסתפק לדעת הטוש"ע ושא"פ מדלא הזכירו הטעם דס"ס כלל. ואדרבה תמכו עיקר יסוד ההיתר בלא אתחזק באחין משום דהוי כחזקה שאין לו אחין וכמשמעות תשובת הרא"ש וכמשמעות קיצור פסקי הרא"ש פ"ג דקדושין סי' י"א וכמשמעות הטוש"ע סי' קנ"ז ס"ו שלא הזכירו נידון בנים כלל מכלל דלאו מה"ט דס"ס אתו עלה אלא אע"ג דמוחזק דל"ל בני ומשום דהוי כמוחזק דל"ל אחי וכדפי' לעיל בשם רבינו ז"ל. וקשה אמאי לא נקטו ג"כ דין מי שבא ממרחק ולא אתחזק לא באחי ולא בבני להתיר מצד ס"ס אלא משמע לכאורה דס"ל דבכה"ג אין להתיר משום ספק דאחין אינו ספק שקול כלל. ובלבוש סי' קנ"ז ס"ו כתב מי שלא היה מוחזק באחים ואין לו בנים כו' מבואר להדיא כמ"ש דלאו מטעם ס"ס אתי עלה. ואפשר לומר ג"כ דספק דיש לו בנים ג"כ אינו ספק שקול אם יש להסתפק שמא לא היה נשוי כלל וכדתנן רפט"ז האשה שהלך בעלה כו' היא צרתה ומפרש בגמרא דלצרה אחריתא ל"ח ופרש"י דל"ח שמא נשא אשה שם. והטעם פשוט משום דהוי כמו ס"ס שמא לא נשא ואת"ל נשא שמא לא ילדה. ונהי דרוב נשים מתעברות מ"מ סמוך מיעוטא לספיקא דשמא לא נשא וה"ל רובא וכמ"ש לעיל וכמו דאמרינן רפט"ז בענין סמוך מיעוט דמפילות למחצה דנקבות כו' וה"ל רובא. וה"נ נימא הכי. ונמצא נשאר השמא יש לו בנים רק מיעוטא לבד. והגם שיש לחלק בין נ"ד להא דצרה אחריתא שבגמרא דהתם י"ל שרחוק שנשא אחרת כיון שיש לו אשה עמו במדה"י משא"כ בנ"ד מ"מ בריא"ז וש"ג שם וביש"ש משמע דל"ח שמא נשא אף אם לא הוליך עמו אשה. אלא שי"ל דהתם מצד חזקה לייבום נגעו בה. מ"מ עכ"פ אף אם אין ראיה לדבר י"ל שאינו ספק שקול מטעם שנתבאר: