יב

והנה מצאתי בראב"ן פי"נ שכתב (המעשה דשם בגמרא דקל"ה ע"א) בזה"ל ההוא דהוה מוחזק לן בגויה דלית ליה אחי להזקיק אשתו ליבום ואמר נמי בשעת מיתה דלית ליה אחי לא כאן ולא כאן. וכך היה מעשה שאביו של זה היה במדה"י. ואמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמוחזק לן דלית ליה אחי. ועוד האמר בשעת מיתה דלית ליה אחי א"ל אביי כיון דאביו היה במדה"י דילמא איכא עדים דאית ליה אחים וא"ל רבא לרב נתן בר אמי חוש לה לדלמא איכא עדים ואמור לו לזה אם הוא קיים שיפטרנה בגט ואם אינו קיים תשב עד שנברר מן הבאין ממקום שהיה אביו שם אם יש לו בן לשם ואם לאו וכן הלכה עכ"ל. ויש ללמוד ממנו דס"ל ג"כ דכל שאביו במדה"י אנו חששים שמא יש לו בן דהיינו שמא יש אחים לזה וכמש"ל באריכות שז"ד כאאזמו"ר הגאון נ"ע וכל האחרונים ושלא כדברי הב"א. אך צ"ע על הראב"ן מה שלא כתב דאביי חש לה משום דאמרי דאיכא עדים במדה"י כו' דמשמע דדוקא דאמרי הכי אבל מסתמא לא היינו חוששים לזה אע"פ שאביו היה במדה"י. וא"כ אדרבה משמע דדוקא בדאמרי הכי הוא דחיישי' לזה הא מסתמא לא. וזה הפך ממשנת"ל דבכה"ג חיישינן מסתמא. וצ"ל דהראב"ן מפרש מ"ש דאמרי כו' היינו שאומרים כן מאומד דעתם דכיון דאביו היה במדה"י דלמא איכא עדים כו'. מיהו אף שזהו דוחק מ"מ גם לשא"פ שפי' דדוקא משום דאמרי דאיכא עדים חששו לזה הא מסתמא לא היינו חוששין לזה. אין סתירה למש"ל דכל שאביו במדה"י חוששין מסתמא אף אם נפרש דה"נ מיירי כה"ג כמ"ש הראב"ן. משום שי"ל דהא דלא היינו חוששין לזה בהאי עובדא לולי דאמרי כו' היינו משום דאמר בשעת מיתה דל"ל אחי ואע"ג דמשמע דאף גם בלאה"ט דאמר בשעת מיתה דל"ל אחי לא היינו חוששין לולי דאמרי דאיכא עדים כו' דהכי משמע מלשון רב יוסף דאמר למאי ניחוש לה חדא דמוחזק דל"ל אחים ועוד הא אמר בשעת מיתה דל"ל אחי משמע דהא דאמר בשעת מיתה דל"ל אחי לא איצטרך רק להעדפה כמ"ש ועוד הא אמר כו' מיהו באמת אין זה מוכרח דאשכחן לשון ועוד בגמרא שהוא מוכרח ובלעדו אין קולא כמ"ש בתוספות בפ"ק דכתובות (די"ד) ושם (דפ"ה ב'). ואף את"ל שגם בלא אמירתו לא היינו חוששין י"ל דהיינו משום שהיינו מוחזקים דל"ל אחי. ולא שלא הוחזק באחים כ"א שהיה לנו חזקה שאין לו אחים. ומ"מ נראה דשטת הבית אפרים יש לה מקום ע"פ הירושלמי רפב"ת דיבמות גבי היתה לה חמות אינה חוששת. אבל אין כן שטת הש"ס שלנו. דאיתא שם וז"ל בשם רבי יוחנן טעמין דרבנן (דאמרו היתה לה חמות אינה חוששת ולא חששו שמא ילדה חמותה) כי ישבו בודאי ולא בספק (כי ישבו אחים יחדו כו' ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה דוקא בדידעינן בודאי שישבו יחדיו אבל מספק אין חוששין) יצתה מליאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקבה מדבר תורה להחמיר. ר' יהושע אומר אינה חוששת שהן שתי ספיקות ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספיקות מד"ת להקל עכ"ל. והנה בתוספות קה"ע שם הקשה על מ"ש בש"ס דילן הטעם דהיה לה חמות אינה חוששת משום דסיפא חזקה לשוק ורובא לשוק ע"ש (דקי"ט ריש ע"ב). וז"ל קצת קשה ניחוש שמא ילדה כמה פעמים ובהא ודאי לא שייך לומר דאזלינן בתר רובא דאדרבה רוב נשים כי ילדו תרי או תלתא זימני יולדות ביניהם זכר. מיהו לסוגיית הירושלמי לק"מ דהא מקרא נפקא דאינה חוששת עכ"ל. הרי ס"ל בפשיטות דלהירושלמי אין לחוש אף אם היתה חמותה וחמיה במדה"י זמן רב בענין שיש לחוש לכמה וולדות עד דלא שייך כלל הטעם דרובא לשוק כ"א אדרבה דרובה ליבום ואפ"ה אמרינן כי ישבו אחים בודאי ולא בספק. כיון דליכא ריעותא לפנינו דומיא דיצתה מליאה. וריעותא דה"ל רובא ליבום י"ל דאינו ריעותא כ"כ דאפילו את"ל שהיה זכר יש לספק שמא היה נפל או שמא מת ולכן ליכא רובא ממש ליבום. והקילה התורה בספק זה. וא"כ לפ"ז י"ל דה"ה ג"כ באיש שבא לכאן ממרחק אין אנו חוששין לספיקא דאחים דהא גם ע"ז שייך לומר כי ישבו בודאי ולא בספק. ומיהו י"ל דהירושלמי מיירי ג"כ כשידוע שמתחלה לא היו לו אחין דיש חזקה לשוק וכמ"ש לקמן. אכן ש"ס דילן משמע דלית ליה הך דרשא וכ"כ בתוספות קה"ע שם דבש"ס בבלי בפרקין משמע מפורש דלית ליה הך דרשא. והיינו משום דאל"כ מאי פריך לר"מ ליחוש בהיה לה חמות למיעוטא דזכרים והוכרחו לתרץ בכמה תירוצים אמאי לא תירצו שאני הכא דכתיב כי ישבו בודאי ולא בספק. ועמ"ש מזה בתשו' המתחלת יש לחקור בדין איש שבא ממרחק כו' ושם סעיף י"ג שהקשיתי ע"ז ליישב קושיית קה"ע על ש"ס דילן דמדוע בהיתה לה חמות אינה חוששת ניחוש שמא ילדה כמה פעמים. ובתשובת נ"ב מהד"ת סי' קמ"ה פי' דהא דהיה לה חמות מיירי בשאין לחוש לפי הזמן רק לולד א' ואין זה דוחק כ"כ דהא ע"כ א"א לומר דלעולם אינה חוששת דהא אם היה לה ב' חמותות כגון שאבי אישה היה לו ב' נשים ויצאו למדה"י משמע ודאי לפי ש"ס דילן דחוששת וא"כ י"ל דה"ה בחמות א' כששהתה טובא עם חמיה במדה"י וכ"ש באיש שבא ממרחק אין לזה שום קולא לפי ש"ס דילן. גם י"ל דיש ללמוד זה מדין יצתה מליאה דלא מוקמינן אחזקה לשוק אף ששם יש ג"כ רובא לשוק דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וה"ל רובא לשוק ותדע דאפילו ילדה ולד מספקינן ליה בנפל עד ששוהה שלשים יום דהא קיי"ל כרשב"ג דבעינן שיהיה הולד בן שלשים יום ואז דוקא א"צ חליצה הא לאו הכי חיישינן למיעוטא דנפלים והתוספות רפ"ג דעבודת כוכבים (ד"מ ע"ב) כתבו דהוא מיעוט המצוי דנפלים שכיחא וכ"כ התוספות פ"ה דנדה (דמ"ד ע"ב). וא"כ ודאי י"ל סמוך מיעוטא למחצה דנקבות ובירושלמי קורא זה ב' ספיקות לר' יהושע ואפ"ה קיי"ל דחוששת. ולא סמכינן ארובא ואחזקה. ובחי' הרמב"ן כתב הטעם משום דזכרים הוי מיעוטא דשכיחא אלמא דאפילו במיעוטא דשכיחא לא מוקמינן אחזקה. ועי' ביש"ש שם סס"י ב' וז"ל דמיעוטא כה"ג שהריעותא לפנינו שהרי היא מעוברת ושמא תלד זכר כו' מסתבר לחוש למיעוטא כה"ג עכ"ל. ועיין חידושי הרשב"א שם סד"ה אלא אמר רבא. וא"ת מ"מ סמוך מחצה דנקבות לחזקה דשוקא כו' ע"ש. והרשב"א לשיטתיה דס"ל דלא קיי"ל כר' שמעון ביבמות (דס"ז ע"א). אבל לפמ"ש התוספות והרא"ש שם סס"י ד' משמע ודאי דקיי"ל דזכרים הוי מיעוטא נגד מחצה דנקבות ומיעוטא דמפילות. וכ"כ התוספות עוד בנדה (דף מ"ד ע"א). ועיין בכ"מ פ"ח מה' תרומות סוף הלכה ד' שכן דעת הרמב"ם לדינא. ונמצא לפ"ז לא שייך כ"כ תירוץ הרשב"א דליתא לחזקה דשוקא. וא"נ שייך תירוצו מ"מ כש"כ שי"ל כן בנד"ז דהחזקת פנויה ודאי ליתא מיד שנשאת יותר מחזקת שוק ביצתה חמותה מליאה דעד הנה היה לה חזקה ממש וכמשנ"ת לעיל וגם הספק דאחים הוא ספק שקול ממש ולא מיעוטא דיש להורות דחוששת: