ד

ולכאורה מדברי מהריב"ל יש ראי' לדברי הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות נ"י שכתב בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' קל"ב דאפילו איש שבא ממרחק ונשא אשה בכאן ולא ידענו שיש לו אחין נקרא לא הוחזק באחין ופליג אתשו' מהריט"ץ דלעיל אות א' והאריך מאד בתשו' לחזק דבריו והמעיין בתשו' יראה דס"ל דאפילו ידעינן ביה בודאי שאין לו בנים אפ"ה אתתא שרי' משום דלא הוחזק באחין אפילו בכה"ג שבא ממרחק הוי כמו חזקה שאין לו אחים ואתתא שרי ע"ש דרל"ה ע"ד סד"ה וע"פ מ"ש. וכ"כ בסוף התשו' סד"ה ומצאתי בשו"ת מהרי"ט. וע"ש דרל"ו שביאר דעת הרשב"ם שמחמיר בזה שאינו אלא מדרבנן כו'. והטעם בכ"ז הוא משום דס"ל שיש כאן חזקה לשוק היינו החזקה שהיה להאשה קודם שנשאת שהיתה בחזקת היתר ועתה בעת הקדושין נתחדש בה ענין להוציאה מחזקתה הא' בודאי והא' בספק היינו הא' הוא שנעשית א"א. הב' וגם ע"י מעשה זו אפשר שלא יהי' מיתת הבעל מתיר בה דאולי יש לו אחים ואמרינן דהודאי מוציאה מחזקתה והספק אינו כדאי להוציאה מחזקתה ולכן כשיש כאן ספק שמא אין כאן אחים כלל מעיקרא לא יצתה מחזקתה לשוק שלא יהיה לה היתר במיתת הבעל שהרי יש כאן ספק שמא אינו נופל עליה מחמת קדושין אלו זיקת יבמין כלל כו' עכת"ד. ור"ל דמה"ט אפילו באיש שבא ממרחקים ונשא אשה בכאן אע"פ דספק שקול הוא שמא יש לו אחים אפ"ה אשתו מותרת במותו משום דהעמידה אחזקה קמייתא שהי' לה לשוק קודם נשואין ואפילו ידעינן ביה בודאי שאין לו בנים שרי' דלא בעי' ס"ס. זהו דעתו בתשו' הנ"ל אלא שהאריך מאד. והנה לכאורה התשובה דמהריב"ל הנ"ל היא תנא דמסייע לדעתו דהתיר אפילו בידוע שאין לו בנים שהרי היה בחור מצד שלא הוחזק באחים ואע"פ שבא מארץ מרחק כו'. אבל באמת הרואה בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' י"ט יראה להדיא כתוב ומפורש הפך מסברת הגאון הנ"ל וז"ל וכד מעיינינן אשכחן דהא לאו מילתא היא דאשה זו דידעינן בה בודאי שאין לו בנים וכמ"ש הרשב"ם בחזקת איסור היא עומדת עד דידיע לן דלית לי' אחי כו' והרב בעל הטורים כ' לא היה מוחזק באחים ויצא קול שיש עדים במדנה"י שיש לו אחי' ה"ז חושש משמע לכאורה דס"ל דלא כהרשב"ם דדוקא היכא שיצא הקול שיש עדים הוא דחוששת הא לא יצא הקול אינה חוששת. ואפשר לכוין ולהשוות דברי הרב בעה"ט עם דברי הרשב"ם דע"כ לא קאמר הרשב"ם אלא היכא דידעינן ביה בודאי דאין לו בנים והרב בעה"ט מיירי בדלא הוחזק לא באחי ולא בבנים ולא ק"ל בודאי דאין לו בנים. ומש"ה דוקא שיצא הקול שיש עדים במדנה"י הוא דחוששין עכ"ל. מבואר מדבריו דס"ל דכשידוע שאין לו בנים אזי האשה בחזקת איסור עומדת לענין יבום ג"כ ולא בחזקת היתר כמ"ש הגאון ר"ז ומש"ה אינו מתיר אא"כ יש חזקה שאין לו אחים ולא סגי בלא הוחזק באחי' כפרשב"ם וע"ז הקשה מהטור דמתיר בלא הוחזק באחי' אא"כ יצא הקול כו' ומתרץ דהטור מיירי בשא"י ודאי שאין לו בנים ונמצא יש כאן ס"ס. אבל בשידוע שאין לו בנים לא סגי בלא הוחזק באחים אא"כ יש חזקה שאין לו אחין. ומבואר שם בתשו' הנ"ל דאיש שבא ממרחק הוי לא הוחזק באחים. אבל לא הוי כמוחזק שאין לו אחים. וא"כ הרי מובן שדעת מהריב"ל להחמיר לענין יבום באיש שבא ממרחק ונשא אשה בכאן אע"פ שלא נודע שיש לו אחים אם ידוע ודאי שאין לו בנים וזה הפך מדעת הגאון ר"ז נ"י. וכ"כ הבאה"ט סי' קנ"ז סק"ט בפשיטות בשם מהריב"ל. ותמיהני שבבית אפרים שם בד"ה והנה הריב"ש הביא דברי תשו' מהריב"ל האלו ולא כ' מזה כלל איך שהם סותרים כל עצתו ויסודו אלא שכ' לדחות תשו' מהריב"ל זו מחמת מ"ש בתשו' מהר"א בן ששון סי' נ"ג שאם הי' רואה מהריב"ל דברי הגדולים שהביא הב"י בח"מ סי' רפ"ד היה פוסק כמותם. ולפע"ד זה אינו מועיל לו כלום כי דברי מהר"א בן ששון אינם אלא לענין דין ירושה ואין זה ענין כלל לגבי היתר איסור יבמה לשוק דאין ללמוד כלל איסורא מממונא דלגבי ירושה י"ל דאיכא חזקת נחלה לזה מהקרוב והוי כמו אין ספק מוציא מודאי לדעת תה"ד סס"י שמ"ט משא"כ באיסורא. וכמ"ש מזה בתשו' בפ"ע באריכות ומחלוקת הריב"ש והרא"ש שהביא מהריב"ל שם זהו רק לענין ירושה. אבל לענין חששא דיבום י"ל דגם הרא"ש לא פליג כלל. ואע"פ שבמהריב"ל שם מבואר דמדברי הרשב"ם גבי חששא דאחין משמע כדעת הריב"ש לענין ירושה וא"כ הרא"ש דפליג על הריב"ש בענין ירושה משמע קצת דפליג ג"כ על הרשב"ם לענין יבום. אך באמת זה אינו מוכרח כלל דטעמא רבא איכא לחלק ביניהם דירושה שאני די"ל בו אין ספק מוציא מידי ודאי לשטת הרא"ש פ' החולץ סי' ח' וכדפי' בתה"ד שם. משא"כ באיסור אפילו אם הי' חזקת היתר אין זה דומה לחזקת ממון עתה"ד סס"י שמ"ט וכ"ש דבאמת ליכא חזקת היתר וכדלקמן אי"ה. ותדע דאל"כ איך רצה מהריב"ל להשוות דעת הטור עם דעת הרשב"ם את"ל דהרא"ש ודאי פליג אהרשב"ם מסתמא ודאי הטור נמשך אחר אביו והוה עדיף לי' למימר דס"ל כאביו הרא"ש ופליג אהרשב"ם ממה שנאמר בהפך דס"ל כהרשב"ם ופליג על אביו הרא"ש. א"ו אין מההכרח שהרא"ש חולק על הרשב"ם דשאני ממונא מאיסורא. וכ"מ בתחלת תשו' מהריב"ל דלא פסיקא לי' מילתא למילף ממונא מאיסורא ע"ש שכ' ונראה לכאורה כיון דלענין איסורא היה לנו לאוסרה מספק דלענין ממונא מעכבין הב"ד הנכסים ולא יתנו ביד זה הקרוב כדעת תשו' הריב"ש סי' מ"ו עכ"ל הרי שלא החליט זה לודאי ללמוד ממון מאיסור אלא שלכאורה נראה כן וכ"ה דעת הריב"ש וא"כ י"ל שהרא"ש אינו חולק אלא שאין ללמוד ממון מאיסור אבל באיסור יבום עצמו משמע ודאי שאין חולק כלל להקל יותר מן הרשב"ם ודברי תשו' מהר"א בן ששון סי' נ"ג שאם הי' רואה מהריב"ל כו' נאמרו רק לענין דין ירושה לבד וגם באמת גם זה אינו מוכרח כלל דדברי הריב"ש חזקים יותר בסוגיא דקריביה דרב אידי פרק חזקת (דל"ג א') מדברי התשב"ץ ח"א סי' נ"ח ע' חידושי הרמב"ן שם וכ"ש לגירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"ם שם וכמ"ש מזה בתשו' בפ"ע. אך איך שיהי' לענין דין ירושה אבל לענין איסורא עכ"פ דעת מהריב"ל ודאי הוא להחמיר בזה ושפתיו ברור מללו בזה ואפילו לדעת תשו' מהר"א בן ששון זהו אמת ויציב לדינא וכ"ה ודאי דעת מהרי"ט בתשו' סי' פ"ב ואאזמו"ר כ' שכ"ד מהרמ"ג ג"כ. נמצא דעת גדולי האחרונים אשר בית ישראל נשען עליהם רובם ככולם להחמיר בהא. ה"ה מהריב"ל ומהרי"ט ומהריט"ץ ומהרמ"ג. ואחרון חביב כאאזמו"ר הגאון נ"ע. ולא מצינו מי שיקיל בזה זולת הגאון ר"ז בתשו' הנ"ל. וכ"ד הנו"ב במהד"ת חאה"ע סי' קמ"ה. אבל הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל מחמיר שם בזה. ועם היות כי רב גובריה ומי אני לפאר אחריו כי קטנו עבה כו' אעפ"כ תורה היא כו'. ולפע"ד בחנם נטה מדעת גדולי האחרוני' כי דבריהם ברורים בזה. וכל דבריו במחילה מכת"ר כי רב הוא לא נתכנו בזה כלל כמשי"ת אי"ה:

קיצור בשו"ת בית אפרים סי' קל"ב כ' דאפילו באיש שבא ממרחק חשוב לא הוחזק באחין. והיינו מצד חזקת היתר לשוק שהי' לאשה זו קודם הנשואין ולכאו' תשו' מהריב"ל הנ"ל מסייעא לו אבל זה אינו דהא במהריב"ל עצמו ח"ב סי' י"ט מפורש הפך ממש מדבריו ומ"ש הב"א משו"ת מהר"א בן ששון סי' נ"ב זהו רק לענין דין ירושה ואין זה ענין להתיר מחששת זיקת יבום דלגבי ירושה י"ל דאיכא חזקת נחלה לזה הקרוב והוי כמו אין ספק מוציא מידי ודאי לדעת תה"ד סס"י שמ"ט. משא"כ באיסורא וגם בדין ירושה אין זה מוכרח כלל: