ג

ומ"מ עכ"פ י"ל דמהריב"ל בשטת רשב"ם אמרה. דאע"ג שזה הבעל בא ממרחק מ"מ נק' ג"כ לא הוחזק באחין לפרשב"ם משום דמידי ספיקא לא נפקא כו'. וההיתר הוא משום שיש עוד ספק שמא יש לו בנים. וה"ל ס"ס. ולכאורה י"ל שזהו ג"כ דעת הנ"י שהביא הב"ש בסי' קנ"ו סק"י דכשאינו מוחזק בבנים לא הוי כחזקה דאין לו בנים וכ"כ בשמו בסי' קנ"ז סק"ז בענין לא מוחזק באחים כו' ועב"ש שם שכ"ד רש"י והר"ן וא"כ לפ"ז י"ל פירוש לא הוחזק באחים היינו אפי' בא ממרחק. ומיהו זה אינו דהא דברי הנ"י לחלק בין אינו מוחזק בבנים למוחזק דלית לי' בנים או למוחזק שיש לו אחים נובעים מדברי הרמב"ן במלחמות פ"ג דקדושין והרשב"א וסייעתם שדחו אוקימתא דאביי מה"ט דאינו נאמן לסתור החזקה. והרי לדידהו משמע ג"כ דבלא אתחזק באחי נמשך ההיתר מחמת זה לבד כמ"ש להדיא בחידושי הרשב"א ומוחזק דאין לו בנים ואינו מוחזק באחין אם יש לו או לא כו' ולא שאנו צריכים לדבריו בכך כיון דאינו מוחזק באחים עכ"ל הרי דאע"ג דמוחזק דאין לו בנים סגי להתירה ע"י דאינו מוחזק באחים אע"ג דאין זה דומה למוחזק דלית לי' אחי. וא"כ צ"ל דגם לא מוחזק באחי אין זה ספק ממש מאחר דסגי להתיר בלא מוחזק לבד וא"א לצרף ספיקא דבנים מאחר דמוחזק בחזקה ממש שאין לו בנים. אע"כ צ"ל דמיירי בלא מוחזק באחים בארץ שהוא תושב בה מעולם דאז סמכינן ע"ז לבד להתיר כמ"ש מוהריט"ץ ורבינו ז"ל. ואעפ"כ ס"ל להרמב"ן והרשב"א דלא דמי למוחזק ממש דאין לו אחים:

קיצור (מהנ"י דמחלק בין לא הוחזק בבני ובין חזקה דאין לו בנים אין ראיה דמפרש לא הוחזק כפרשב"ם. אלא דאפילו לא הוחזק בעיר אחד לא דמי לחזקה ממש שאין לו בנים. וכמו דלא הוחזק שני יב"ש בעיר אחת לא חשוב חזקה ממש שאין כאן עוד יב"ש מדחיישינן בזה לר' זירא):

אבל לפירוש הרשב"ם (דקל"ה ע"א) ד"ה ועוד שאין דוחה אוקימתא דאביי וכ"מ בתוספות שם ד"ה הא. לפ"ז אפשר דלא מוחזק לן באחי בעיר דירתו מאז ומקדם ה"ל כחזקה ממש דאין לו אחים. ובבא מעיר וארץ אחרת דה"ל ספק אז ההיתר כשיש עוד ספק ג"כ על בנים. והנה מה דמשמע שם מהב"ש דדעת שא"פ ובפרט דעת הטוש"ע סי' קנ"ז ס"ו אינו כן מדכתבו דעד א' אינו נאמן לומר שיש לו אחים ואי לא מוחזק באחים לא הוי כמוחזק דאין לו אחים א"כ אמאי אין ע"א נאמן הא קיי"ל בי"ד סי' קכ"ז דבדבר שלא נתחזק לא להיתר ולא לאיסור נאמן ע"א. ומזה הכריח דשא"פ והטוש"ע ס"ל דלא מוחזק באחין הוי כמו חזקה דאין לו אחים. וא"כ לפ"ז נצטרך לומר דהיינו דייקא בשנתגדל בארץ ההוא כדלעיל אות א' בשם רבינו ז"ל. ולפ"ז בבא ממרחקים אין ראי' לשיטתם שיהי' נק' לא מוחזק באחין ואפשר דאפילו לס"ס לא חזי לאצטרופי משום דאדרבה מסתמא יש לו אחין דרוב נשים מתעברות ויולדות כו'. ע' תה"ד סס"י שמ"ט גבי דמסתמא אשת ראובן אחיו ילדה לו עוד ילדים קטנים כו'. אך באמת אין הכרח כלל לשטתם לומר כן דלעולם אימא לך דיש גוונא דלא מוחזק באחין שלא דמי למוחזק שאין לו אחים והא דאין ע"א נאמן משום דמ"מ עומדת בחזקת היתר מצד ס"ס וכדפרשב"ם להדיא (דקל"ד ע"ב) דמה"ט אין הבעל נאמן לומר יש לו אחים כו' כדלעיל אות ב' ולשא"פ והטוש"ע מה"ט נמי גם שאר עד א' אינו נאמן דהא להרא"ש אין חילוק בין הבעל לשאר עד א' וכמו שהקשה מהרש"א בקדושין (דף ס"ד) בד"ה דלא מוחזק על פרש"י לשם דמחלק בין הבעל עצמו שאינו נאמן לומר יש לי אח ובין בא אחד ואמר אני אחיו. וע"ש בפנ"י שכתב ליישב פרש"י ושכן דעת הרשב"ם פי"נ (דקל"ד ע"ב) סד"ה ומשני התם דלא מוחזק לן. וא"כ לשא"פ דלא ס"ל כן א"כ מה"ט דהבעל אינו נאמן לפרש"י אז לשא"פ גם ע"א אינו נאמן וכצ"ל לדברי מהריב"ל ח"ב סי' י"ט דמפרש לא הוחזק באחין שבטור בכה"ג שההיתר הוא רק מצד ס"ס ואפ"ה כ' הטור שע"א אינו נאמן לאוסרה. אלא שהב"ש ס"ל כדעת מהרי"ט סי' פ"ב דס"ל דלגבי ס"ס ע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה ועיין בספר בית מאיר סי' קנ"ז ס"ו. ויתבאר לקמן בס"ד. אך מ"מ קשה ליישב דעת מהריב"ל (בתשו' ח"א סי' י"א) בזה שהרי מיירי שהבעל היה בחור כמ"ש איך בתו היתה נשואה עם בחור א' מגורבי כו' וכיון שהיה בחור ה"ל כידעינן ודאי שאין לו בנים (דלזנות ודאי ל"ח דזנות לא שכיחא וגם אוקמיה בחזקת כשרות ועוד דאפילו בזינה בודאי עם האשה ונתעברה והולידה אינו פוטר מהיבום ואפילו אמר שזה העובר ממנו הוא ג"כ רק ספק וחולצת כו' א"כ מה שנספק שמא זינה לא חזי כלל לאצטרופי) וא"כ אין כאן ס"ס כלל. ואין לומר שהבעל אינו נאמן לומר שהוא בחור כמו שאין נאמן לומר אין לי בנים ומש"ה אע"פ שאמר שהי' בחור חשיב ליה מהריב"ל לספק שמא יש לו בנים. אך הא ליתא דכיון שהחזיק עצמו לבחור קודם שנשאה ודאי נאמן. שאפילו בדברים לבד שאמר שאין לו בנים יש מקום לומר שאם אמר כן קודם נשואין נאמן. שהרי זה דומה למ"ש הרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין דין וי"ו א"צ שני עדים אלא למלקות אבל האיסור עצמו בעד א' הוחזק כו' ומה"ט כ' מהרי"ט וסהמ"ק בקדושין (דף ס"ג) דהא דאין האב נאמן לומר בני זה בן י"ג שנה למכות ולעונשי' היינו דייקא בשאמר כן אחר שמחוייב מלקות אבל באמר כן מקודם הוחזק על פיו. וא"כ מה שאומר הבחור קודם נשואין שיש לו אחים ואין לו בנים נמי לא גרע מאמירת האב על הבן קודם המעשה. ואף לפמ"ש בעזה"י בתשו' אחת דמסה"ת סי' קל"ג משמע דהוחזק ע"פ האב לא מהני אע"פ שאמר כן מקודם מ"מ י"ל דחזקה שמחזיק א"ע מהני יותר ממה שמחזיק האב על הבן דהא בכל מקום מהני מה שמחזיק עצמו כמו החזיק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו. וע' במהרי"ק שרש פ"ז דאפילו חזקה שלא ע"י מעשה ס"ל דמהני לענין איסורי' ומלקות. (וע' בס"ט רס"י קפ"ה וע' בתשו' פנ"י חאה"ע סי' א' ובתשו' חוט השני סי' י"ז ות' חו"י סי' ק"י מדין חזקה). מיהו יש לחלק דע"כ יש לו איזה שם ראובן או שמעון א"כ כשאומר ששמו כך הוא רק מברר השם והוי גילויא מילתא וכה"ג כתבתי לקמן אות י"ח גבי ואשתמודעינהו ע"ש. משא"כ גבי אין לו בנים לא שייך לומר כן. ועוד דהתם פרשב"ם בב"ב (דף קס"ז) שלא היה מחליף שמו כ"כ פן יוודע הדבר והיינו שיבוא איש א' מכירו לכאן ויקראהו בשם אחר וגבי אין לו בנים לא שייך זה. אך מ"מ נת' לקמן אות י"ז דגבי אין לו בנים י"ל שנאמן אם אמר קודם נשואין וכ"ש הכא בהחזיק עצמו לבחור שי"ל דאיכא חזקה ע"י מעשה ממה שאינו לובש הטלית שלובשי' הנשואים כנהוג במדינות אלו ובודאי דמעשה כל דהוא מהני כמ"ש מהרי"ק שם בשם רש"י. וכיון שנראה דמה שמחזיק עצמו לבחור קודם הנשואין מהני מעתה נסתלק מכאן הספק דשמא יש לו בנים וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה איך סמך מהריב"ל להקל משום דלא הוחזק שיש לו אחים כיון שבא ממרחק ואין משפחתו ובית אביו בעיר זו שנשא א"כ מידי ספיקא לא נפקא שמא יש לו אחים וכמ"ש הרשב"ם להדיא דבכה"ג אין להקל אא"כ יש לנו חזקה שאין לו אחים ואין שום פוסק שיאמר דבכה"ג נק' מוחזק דל"ל אחים כו'. ויש לומר שבמדינת מהריב"ל שם לא היה חילוק בלבישת הטלית ועיין בקדושין (דכ"ט סע"ב) בפרש"י שהיו רגילין כו' ועבב"י בא"ח רס"י ח' מזה ובמ"א שם סק"ג וא"כ ליכא חזקה ע"י מעשה ויותר י"ל דמה שאמר שהוא בחור אמר כן אחר הנשואין:

קיצור לכאורה נראה דטעמו דמהריב"ל ח"א סי' י"א הוא מצד שני ספיקות. היינו שמא אין לו אחים ושמא יש לו בנים וכמ"ש רשב"ם. אלא דצ"ע שהרי מבואר בהשאלה שנשאת לבחור כו' א"כ כיון שלא הי' נשוי בתחלה ליכא ספיקא דבנים. ונשאר רק לא הוחזק באחין. א"כ מוכרח דאף בבא ממדינה אחרת ולא נודע לו אח נק' לא הוחזק באחין לדעת מהריב"ל. ולומר שלא הי' נאמן לגמרי באומרו שהיה בחור ולא נשוי אין לזה טעם וע' בהרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין דין וי"ו. וצ"ע בסה"ת סי' קל"ג: