א

סימן שז

שאלה מק"ק דובראוונא אחד עובר אורח נשא אשה פה ושהה עמה ערך חצי שנה. ולא היה מיתדר להו ונפרד בקטטה. ואחר משך שנה ויותר בא מכתב ששבק חל"ח. והגיד קודם מותו שיש לו אשה בדובראוונא ואמר שמה ושם אביה ושיש לו אח מאביו ואינו ידוע לו מקומו איה. ומשך היותו במחנינו הזכיר כמה פעמים שיש לו אחיות ואיה מקום תחנותם ושמם ומעמדם ולא הזכיר בשום פעם שיש לו אח וא' מאחיותיו הגידה שאביהם נשא אשה אחרת ופ"א באה אמה חורגה לביתה הגידה שיש לה בן מאביה ושהיה חולה גדול באותו פעם גם דודו הגיד שידוע לו שפ"א בא אביו לביתו והיו לו שני בנים היינו זה הבעל ועוד בן א':

הנה בהשאלה לא נתבאר אם זה הבעל העובר אורח היה מוחזקים בו שאין לו בנים כגון שהיה בחור או אם לא היו מוחזקים בו כגון שהיה נשוי או אלמן או גרוש. גם צריך לידע אם זה זמן רב שנשא אביהם אשה זו או זה מקרוב:

ולכן צריך לברר הדין בעזה"י לכל צד. והנה לכאורה יש למצוא היתר ממ"ש בטוש"ע סי' קנ"ז ס"ו לא היה מוחזק באחים ואמר יש לי אחים אינו נאמן בא אחד ואמר אני אחיו אינו נאמן ואפילו עד אחד (או קרובים) מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציאה מחזקתה עכ"ל. ולכאורה נ"ד נקרא לא הוחזק באחים. כמו שבא בשאלה שלא החזיק עצמו ביש לו אחים. ואדרבה מדהזכיר כמה פעמים שיש לו אחיות ולא הזכיר בשום פעם שיש לו אח. הדברים מראין שלא הי' לו אח דאל"כ ה"ל להזכירו ג"כ כשסיפר ממשפחתו. ואין לומר דבכוון הכחיד תחת לשונו שיש לו אח כדי שלא ימנעוהו מללכת מדובראוונא מחשש שמא תפול לפני יבם. דהא אין כאן חשש בזה דאפילו אין לו אח יוכלו לרצות למונעו שלא יעגן אותה כו'. ועוד דבקדושין (דס"ד) מוכח לפי פרש"י והר"ן דאפילו אמר בשעת קדושין אין לי אחים נאמן אע"פ שיש לחוש שאומר כן כדי שתתרצה לו אפ"ה ל"ח להא. ואע"פ שהרמב"ן במלחמות חולק ע"ז (ולפרש"י י"ל ג"כ דשא"ה דאמרינן מה לי לשקר דאיבעי' מצי פטר לה בגיטא כמ"ש הר"ן שם שיכתוב לה גט שתתגרש בו שעה אחת קודם מיתתו. משא"כ האידנא אין נוהגים לכתוב גיטין כאילו. ולגרשה לגמרי אינו רוצה. ומ"מ נראה דהדין דמה לי לשקר ודאי אין משתנה בין אז לעכשיו וע"ש בחה"ר). מ"מ בנ"ד שהיה אחר הנשואין גם הרמב"ן מודה דאין חשש. אלא שמ"מ י"ל דדדוקא באומר אין לי אחים הוא דאין חוששין שאומר שקר כדי שתתרצה. אבל במה שהכחיד תחת לשונו ואינו אומר האמת שיש לו אח כיון שאינו אומר שקר שאין לו אח ודאי יש לחוש שאומר כן בשביל שלא יעכבוהו כו'. וא"כ אפשר שאין שום ראיה ממה שלא אמר שיש לו אח שהחזיק עצמו באין לו אחים:

קיצור אם היה אומר שאין לו אחים נאמן לרש"י והר"ן אף שאמר כן בשעת קדושין משום מה לי לשקר. והרמב"ן חולק. בנד"ז שהוא אחר קדושין גם להרמב"ן נאמן. מיהו בכאן רק לא אמר שיש לו אחים. אינו דומה כלל וכלל לאומר אין לי אחים ופשוט הוא:

וממה שאין ידוע בדובראוונא שיש לו אחים ודאי אין שום ראיה כיון שאין דירתו וגידולו בדובראוונא. רק בא עובר אורח. והנה כתוב הדר הוא בתשו' שאלה לרבינו הגדול כאאזמו"ר הגאון נ"ע המתחלת הנה ז"ל תשו' הרא"ש כו' דלא הוחזק באחין שבגמרא משמע ודאי דמיירי כשהבעל היה דר בעיר מולדתו ומכירין משפחתו ובית אביו ובכגון זה אמרו דאפילו לא הוחזק באחין כמו שהוחזק שאין לו אחים דמי. משא"כ מי שבא מארץ מרחק ולא נודע משפחתו ובית אביו הלזה יקרא לא הוחזק באחין משום שאין אנו יודעים אדרבה מסתמא יש לו אחים כדרך כל העולם כו' אלא אנן הוא דלא ידעינן אבל באתרי' ידעי עכ"ל ומצאתי סיוע לו בסברא זו שכ"כ מהרי"ט צהלון בתשו' סי' כ"ז הובאה בתשו' שב יעקב חאה"ע סי' מ' וז"ל דהרא"ש והטוש"ע דנקטו לא הי' מוחזק באחים מיירי שהאיש ההוא נתגדל בעיר ההוא ולא נודע מעולם שיש לו אחים והכי משמע ממ"ש בתשו' הרא"ש כי רחוק הוא כו' שלא הי' נודע בארץ מגוריהם הדבר הזה. הרי כ' שהי' בארץ מגוריהם הלכך אם היה אחים הדבר נודע. אבל בנ"ד זה האיש ר"ד בא מקרוב מארץ מרחקים ארבל שמה ולא שייך לומר שהאשה הזאת היתה לה חזקה שאין אחין לבעלה כו' הלכך ליכא חזקה הרי האי אתתא בחזקת איסור קיימא ועד א' מסייע כו' עכ"ל התשו' וה"ז ממש כדברי רבינו ז"ל. אך מה שדקדק כן ממ"ש הרא"ש בארץ מגוריהם תמוה כי אדרבה לשון ארץ מגוריהם י"ל דהיינו שבאו לשם מארץ אחרת כדפי' בקורקעדאנציע בשרש גור שהוא לשון גרות שענינו הביאה מארץ אחרת עכ"ל. וכמ"ש עם לבן גרתי וכתי' גבי לוט האחד בא לגור וכתי' בפ' ויגש לגור בארץ באנו. ואיתא בהגדה מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם. וזהו ההפרש בין גר לתושב שהתושב נק' אזרח הארץ. ומ"מ אין מזה ראיה להפך כי הנה ארץ מגוריהם ס"פ וישלח סי' ל"ו פסוק ז' ת"א ארע תותבותהון. וכן בימי מגוריהם בפ' ויגש מ"ז ט' וכן ר"פ וארא ו' ד' וכן ביחזקאל סי' ך' ל"ח מארץ מגוריהם אוציא אותם ת"י מארע תותבותהון. וגר ותושב ת"א ודייר ותותב וכן כל לשון גר מתורגם דר. וא"כ לשון מגוריהם דמתורגם תותבותהון וכן מגורי אביו ר"פ וישב תותבות אבוהי היינו שדר שם מזמן רב וכמו יצחק שנולד בארץ ישראל רק שאברהם בא לשם מארץ אחרת לכן נק' מגורי ואזרח הארץ מתורגם יציבא דארעא ולא תושב לבד כי אם שהוא יסוד הארץ כמו איתן האזרחי בתהלים סי' פ"ט וכתי' והאיתני' מוסדי ארץ במיכה סי' ו' דהיינו שהוא שם מאז ומקדם מעולם. משא"כ פי' ארץ מגוריהם עם שהוא תושב שם היינו שבא לשם הוא או אביו או אבי אביו מארץ אחרת ונתיישבו שם ואין זה עיקר ארצם אבל עכ"ז יכול להיות שהוא שם מזמן כביר דהיינו שאבי אביו בא לשם וכה"ג:

קיצור פי' לא אתחזק באחי פי' רבנו הגדול כאאזמו"ר הגאון נ"ע. דהיינו כשהבעל היה דר בעיר מולדתו ומכירין משפחתו ובית אביו ולא הוחזק באחים. וכ"כ בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' כ"ז הובא בתשו' שב יעקב חאה"ע סי' מ"ם ומ"מ הראיה שהביא מלשון ארץ מגוריהם שבתשו' הרא"ש אינה ראיה כ"כ. ולפ"ז ענין לא הוחזק באחין ה"ל כענין והוא שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון. עיין פ"ק דב"מ (די"ח ע"ב) בפרש"י ד"ה היכא דמזבני: