ז

ולענין חליצה פסולה אם צריכה לחזור אחר כל האחין. הנה התוספות פ' ד' אחין (דכ"ו ע"ב) ד"ה וחליצה פסולה. כ' אלא נראה לר"י דלא חשיבא חליצה פסולה אלא אחות זקוקתו כו' דבכולהו קלישא זיקה כו' ע"ש. אך בנ"ד ג"כ י"ל דקלישא זיקה מחמת המיאון וא"כ ה"ל ח"פ. אמנם באמת כשיעויין בגמ' ופוסקים נראה דכולם ס"ל דבנ"ד א"צ לחזור על כל האחין דהרי"ף כ' ופסקו רבוותא כשמואל וכ' הנ"י ואע"ג דבעלמא הלכתא כרב שאני הכא כו' הרי פי' דלא קיי"ל כרב בדין ח"פ צריכה לחזור על כל האחין ומשמע דס"ל כשינוייא בתרא אליבא דשמואל דלמפטר נפשה פטרה בחליצה גרוע אפי' תוכל לחלוץ חליצה טובה מהאח השני והרא"ש שפסק כשינוייא קמא מ"מ כשחליצת ב' האחים שוה לשינוייא קמא ג"כ א"צ אליבא דשמואל לחלוץ רק מא' מהן דהיינו מ"ש שהאמצעית חולצת מאחד משני האחין והרא"ש פסק ג"כ כשמואל משום דר' יוחנן סבר כשמואל. רק הרמב"ן מחמיר לומר דקיי"ל כרב לומר דח"פ צריכה לחזור אחר כל האחין אפילו חליצת ב' האחין הוא שוה ואפילו למפטר נפשה וכ"ד הרמ"ה וע"ש בחי' הרמב"ן דמודה דר' יוחנן סבר כשמואל רק מפני שלא אמר זה בפירוש רק מוכח כן ע"כ פסק כרב וזה דוחק קצת ולכן הריטב"א תלמידו והנ"י העומדי' תמיד בשטת הרמב"ן כאן נטו מזה. ולכן מאחר שהרי"ף לפ"ד הנ"י והרא"ש בשם התוספות פוסקים כשמואל וכן הרמב"ם והראב"ד והרשב"א בחידושיו שם והריטב"א כולם ס"ל דהלכה כשמואל בזה אין לנו להחמיר בדרבנן כ"כ בשגם שי"ל דהכא הרמב"ן ג"כ מודה כיון דעיקר הזיקה נמשך מקדושין דרבנן וגם אפשר המיאון ביטל הקדושין. ונהי דאין אנו סומכין על המיאון. מ"מ אין להחמיר כ"כ לחזור אחר כל האחין: