ו

ואין לומר מאחר שידוע שקניית העירוב הוא ביהש"מ ה"ל סתמו כפירושו דכוונתו מעכשיו דהא גבי ה"ז גיטך אם מתי בגיטין ר"פ מי שאחזו נאמר ג"כ הרי ידוע דאין גט לאחר מיתה וע"כ מהיום קאמר ואעפ"כ לא אמרי' הכי כ"א גבי זמנו של שטר מוכיח עליו אמרינן כן ס"פ יש נוחלין לפ"ד ר' יוסי ואין לומר דה"נ מעשיו מוכיחים כן שמתכוין שיקנה עירובו בין השמשות מאחר שמניח העירוב ביהש"מ דא"כ גבי גט וקדושין נמי נימא הכי מדנותן הגט והקדושין עכשיו ש"מ דמעכשיו קאמר א"ו זה אינו. ולכן לכאורה צריך לחלק בענין אחר דהא דאמרינן בגמרא ופוסקים שבתנאי דאם אין המעשה מתקיים בקיום התנאי למפרע כ"א מעת קיום התנאי ואילך זהו רק בתנאי שאדם מתנה עם חבירו כמו בגיטין וקדושין וכן בכותב נכסיו לבנו כנ"ל דשם שפיר שייך לומר שמעכב מעשה זה שעושה לחבירו עד קיום התנאי דמאחר שאנו רואים שאינו חפץ ליתן ולעשות ענין זה לחבירו אלא על תנאי זה א"כ אנו אומרים שאין שום קיום המעשה אלא אחר קיום התנאי. כי אינו רוצה להוציא מידו הענין לחבירו אלא אחר קיום התנאי שאינו רוצה שתתגרש האשה ממנו אלא אחר קיום התנאי וכן במקדש על תנאי אינו רוצה שתתקדש לו אלא אחר קיום התנאי דוקא. אבל בענין שבינו לבינו כמו גבי עירוב וכה"ג שאין הדבר שייך כ"א מיני' ובי' בינו לבין עצמו אף שאין חפץ לעשות מעשה זו אלא על תנאי זה מ"מ מהכ"ת נאמר שלא יהיה קיום המעשה שעושה עכשיו אף כשיתקיים התנאי רק אחר קיום התנאי דלמה יהיה מעכב ע"י עצמו שהרי עושה המעשה עכשיו א"כ הוא חפץ בהמעשה זה ואע"פ שחפץ בהמעשה רק על תנאי זה הרי באמת התנה שלא יתקיים המעשה רק בקיום התנאי אבל מהכ"ת נאמר שאינו חפץ שיתקיים המעשה מעכשיו אפי' בקיום התנאי דדוקא בתנאי שבינו לחבירו שפיר י"ל שאינו רוצה להוציא המעשה כלל לחבירו מידו קודם קיום התנאי משא"כ ע"י עצמו לא שייך לומר הכי ולכן אף בתנאי דאם באו עכומ"ז וכן בתנאי דאם בא חכם וכו' דהעירוב הוא דבר ששייך רק לעצמו אמרינן שקונה לו עירובו ביהש"מ בעת שעושה המעשה ומניח העירוב. ויש ראיה לדבר לחילוק זה מדברי הריב"ש בתשו' סי' קצ"ה שחילק כעין זה בענין נדרים בין נדרים שאדם נודר בינו לבין עצמו ובין נודר או נותן מתנה לחבירו. דבדבר שבינו לבין עצמו הולכים אחר כוונתו ובנודר ונותן לחבירו כל שלשון המתנה כולל הולכין אחריו ואין הולכין בזה אחר אומדנא אא"כ היה אומדנא דמוכח כו' וכגון זה כ' הרמב"ן בפ' יש נוחלין דבנדר שנודר אדם בינו לבין עצמו לא בעינן תנאי כפול ולא שיהי' אפשר לקיימו ע"י השליח ושאר דקדוקי התנאים אע"ג דבעינן הכי בתנאים שבין אדם לחבירו דומיא דבני גד ובני ראובן עכ"ל הריב"ש. ולפ"ז נאמר ג"כ לענין תנאי אם. דבתנאי שבינו לחבירו הוא דאמרינן דאין קיום המעשה למפרע. אבל בתנאי שבינו לבינו שפיר י"ל דמעת המעשה מתקיים המעשה בקיום התנאי. דכיון שעושה מעשה זו עכשיו ודאי דעתו שתחול המעשה מעכשיו רק שהוא על תנאי פלוני וא"ש משנה זו דאם באו עכומ"ז אם בא חכם כו' גם ההיא דשני רמונים של טבל דאם ירדו גשמים יהי' זה תרומה על זה דחשבו מהרש"ל בדיני ברירה דאמרינן יש ברירה ע"ש בדיני ברירה שלו פ"ב סי' י"ז ודבריו לקוחים מדברי התוספות דעירובין (דל"ז ע"א) ד"ה ר' יוסי שכ' וז"ל והא דאמרינן בשמעתין הרי זה תרומה על זה אם ירדו גשמים כו' ה"נ לא הוי תרומה דפשיטא ליה דהוי תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה קאמר עכ"ל. וענין ברירה היינו שהוברר למפרע לא מקיום התנאי ואילך דאילו מקיום התנאי ואילך א"צ לברירה כמ"ש הרשב"א בתולדות אדם סי' פ"ב. וקשה אף דיש ברירה הרי אמר תנאי דאם. ובתנאי דאם אין חל המעשה רק אחר קיום התנאי אף כשאין שייך חשש ברירה כמו בתנאי שבידו. ולפמ"ש א"ש דבתנאי שבינו לבין עצמו אפי' בתנאי דאם חל המעשה מעת המעשה רק כשמתקיים התנאי ולכן גם הר"ן והמגיד החולקי' על הרמב"ם גבי גט וס"ל דתצא כמ"ש הב"ש סי' קמ"ג סק"ב י"ל דהיינו משום דבגט ג"כ אע"ג דלא בעינן דעתה מ"מ א"א שיהי' נגמר הגירושין כ"א בקבלתה הגט הלכך ה"ל תנאי שבינו לחבירו ועוד שהוא ענין שבינו ובין זולתו שמגרש אשה זו ממנו ושתהא מותרת לכל אדם וכיון שאינו מרוצה בזה אלא בתנאי שפיר י"ל שאינו רוצה להתירה אלא לאחר קיום התנאי. משא"כ גבי עירוב שהוא דבר השייך בינו לבין עצמו למה יעכב ע"י עצמו שלא תחול המעשה אלא אחר קיום התנאי נהי דאינו רוצה בהמעשה אלא בתנאי מ"מ כשמתקיים התנאי תחול המעשה מעכשיו. מעתה בנ"ד גבי מיאון שהדבר תלוי בה בלבד שהרי ממאנת שלא בפניו ולא דמי כלל לגט שא"א לגרשה בלעדה. וגם לא שייך שהיא מתרת אותו רק שהענין שהיא מתרת את עצמה א"כ אף שמיאנה על תנאי ה"ל כמו תנאי שבינו לבין עצמו כמו תנאי דאם באו עכומ"ז מן המזרח כו' או אם בא חכם מן המזרח עירובי למזרח. אשר בקיום התנאי מתקיים המעשה למפרע משעת עשיית המעשה לא מקיום התנאי ואילך אלא שי"ל דבעינן עכ"פ הוכחה שרצונו שיתקיים המעשה מעכשיו וגם שהלשון יהיה מורה כן כההיא דאם באו עכומ"ז כו' עירובי למערב דמשמע עירובי שאני מניח עכשיו. מיהו ודאי גם כאן גבי המיאון י"ל דאיכא הוכחה דהא ודאי ידוע לה ג"כ שענין המיאון היינו רק מפני שהיא קטנה פחותה מי"ב שנה דמש"ה מהני המיאון שלה א"כ יש הוכחה דמעכשיו רצונה שיחול המיאון כו' דאל"כ שמא תגדיל בינתיים וכמו בקניית עירוב ביהש"מ. שוב אחר זמן רב ראיתי שי"ל ראי' מהמשנה בנדרים ס"פ הנודר מן הירק (דנ"ז ע"א) שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג כו' לאחר הפסח בלא יחל דברו הרי שחל הנדר מעכשיו אף בתנאי דאם. והיינו כמש"ל בשם הריב"ש שכתב בשם הרמב"ן ואע"ג דשם פרק הנודר מן הירק הוא דבר שבינו ובין אשתו מ"מ רק בדידיה תליא שאוסר הנאתו עליה:

קיצור. ולכן צ"ל דהדקדוק שבתנאי דאם. אין המעשה חל מעכשיו זהו רק בתנאי שאדם מתנה עם חבירו וכן בגיטין וקדושין. אבל בענין דבר שבינו לבין עצמו גם בתנאי דאם. משמע שמתקיים המעשה מעכשיו רק שהוא אם יתקיים התנאי וכ"מ בהמשנה ס"פ הנודר מן הירק: