ה

אבל מה שאני חושש בזה מדינא הוא אם הלשון בא בדקדוק שאמרה באם שיוכשר בעיני המ"ץ כו' והרי כ' הרמב"ם פ"ו מה' אישות הט"ו דהמקדש על תנאי אם אתן ואם לא אתן כו' כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים התנאי ולא משעה שנתקדשה וכתב ההמגי"ד שזה מוסכם מכל המפרשים. וא"כ בנ"ד כיון שעדיין לא גילה המ"ץ דעתו אם הוכשר בעיניו ועכשיו אפשר כבר הגיעה ליב"ש ויום א' וא"כ אף כשיאמר עכשיו שהוכשר בעיניו לא יחול המיאון למפרע כיון שהוא בתנאי באם רק עכשיו כשיקויים התנאי והרי עכשיו ג"כ א"א לחול המיאון. כיון שהגיעה לשנותיה דלא תקינו רבנן מיאון בגדולה אע"ג דלא בעיל. וכמ"ש רש"י בנדה ס"פ יוצא דופן (דמ"ו ע"א) והתוס' ביבמות (דק"ט סע"ב) ועכשיו כיון שהגיעה ליב"ש ויום א' אינה ממאנת אע"פ שלא הביאה שתי שערות וכמ"ש בהגמי"י פי"א מה' גירושין בשם סה"ת. וא"כ כשאמרה התנאי רק ע"ד אם לבד ממילא אין המיאון כלום אם לא נתקיים התנאי עד שהגיעה ליב"ש שלימים מיהו אם אמרה על מנת באם נראה דכמעכשיו דמי דאע"ג דאמרה ג"כ אם מ"מ מאחר שאמרה ג"כ על מנת הוי כמעכשיו וראיה מתשו' הרשב"א הובאה ב"י בח"מ סי' ר"ז מחודש ט"ו. לפ"ז אם אמרה בזה"ל שממאנת אוף אתנאי באם שיוכשר כו' הוי ודאי חל המיאון למפרע משעה שמיאנה. אבל אם אמרה רק זה"ל שממאנת באם שיוכשר אז לכאורה אפי' בקיום התנאי אין המיאון חל רק מקיום התנאי ואילך ולא למפרע. וא"כ כשנתקיים התנאי אחר שגדלה לא הוי מיאון. אלא דלכאורה יש לצדד אפי' בתנאי דאם לומר דבמיאון בקיום התנאי חל המיאון למפרע והוא ע"פ דעת הרמב"ם רפ"ח מה' גירושין שכתב המגרש על תנאי כו' ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא. ומיירי בתנאי דאם. והה"מ שם תמה ע"ז במה שאמר ואם נשאת לא תצא שהרי אינה מגורשת עד שיתקיים התנאי וכ"כ בכ"מ שם בשם הרשב"ץ דקיי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כו' ע"ש ועיין בב"ש סי' קמ"ג סק"ב שדעת הב"י בש"ע שם כהרמב"ם אך באמת לכאורה דברי הרמב"ם תמוהים וגם סותר את עצמו למ"ש בפ"ו מה' קדושין תהיה מקודשת משעה שנתקיים התנאי לא משעה שנתקדשה ומסתמא ה"ה גבי גירושין. אמנם מצאתי בספר מכתב מאליהו שער ח' סי' ב' דקמ"ז שהאריך ליישב דעת הרמב"ם והוא שדעתו דיש חילוק בין קדושין לגירושין דגבי גירושין כל הכח הוי של הבעל אבל האשה אינה יכולה לעשות שום דבר דהאיש אינו מגרש אלא מדעתו דוקא והאשה מתגרשת מדעתה ושלא מדעתה אבל בקדושין דבעינן דעת שניהם כו' ומעתה בדין הוא דגבי קדושין כשהתנאי הוא באם שלא יחולו הקדושין מיד כ"א אחר קיום התנאי דכיון דהוא והיא יכולים לחזור בהם איך נאמר שחלו הקדושין אבל גבי גירושין שכל שהבעל רוצה בקיומו של גט שהיא מגורשת בע"כ הוי שפיר שהגירושין חלין משעה שהגיע הגט לידה עכ"ל והאריך הרבה. ולפ"ז כ"ש במיאון דבדידה לחוד תליא הוי שפיר שבקיום התנאי חל המיאון למפרע משעה שמיאנה. וא"כ לפ"ז אפי' היה התנאי רק באם ונתקיים התנאי כשנעשית יב"ש מ"מ חל המיאון משעה שמיאנה במכ"ש מבגט לדעת הרמב"ם והב"י. אמנם כבר כ' הב"ש סי' קמ"ג סק"ב דלהר"ן והמגיד והרשב"ץ ליתנהו לד' הרמב"ם וא"כ א"א לסמוך להקל ע"ד הרמב"ם. ואעפ"כ נלע"ד שיש לצדד להקל גבי מיאון ולומר דגם הר"ן והמגיד והרשב"ץ החולקים על הרמב"ם גבי גט וס"ל דמשעה שנתקיים התנאי חל הגט ולא למפרע וכמו גבי קדושין מודו גבי מיאון דבקיום התנאי חל המיאון למפרע והיינו משום דמיאון בדידה לחוד תליא. משא"כ בגט שאין הגט נגמר כ"א ע"י שתקבלהו האשה מש"ה אין הגט חל למפרע כ"א מקיום התנאי ואילך. והראיה שיש לחלק בכה"ג נלע"ד מהא דתנן פ"ג דעירובין (דף ל"ו ע"ב) מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו עובדי כוכבים מן המזרח ערובי למערב ופרש"י אע"ג דלא אתי העובדי כוכבים עד למחר אמרינן יש ברירה דקנה לו עירובו דאידך גיסא ומסקינן דהיינו משום דבדרבנן יש ברירה וכשבאו למחר מן המזרח אמרינן הוברר הדבר למפרע כו' וקשה בשלמא אם היה מתנה בפי' שיקנה לו עירובו עכשיו היינו ביהש"מ למערב אם יבואו העובדי כוכבים למחר מן המזרח שפיר הוה אמרינן דמשום דיש ברירה בדרבנן דבריו קיימין דאע"ג דאמר מעכשיו מ"מ צריכים לטעמא דברירה כיון דלא באו עד למחר. וכן גם אם בא חכם צריכים לטעמא דברירה דהא החכם נמי בא משחשיכה לאחר תשלום כל ביהש"מ כמבואר שם בגמ' ורש"י ד"ה מזרח ומערב נמי הטעם דתנאי זה שייך בברירה משום מי יאמר דבשעת קניית עירוב הוה דעת החכם כו' וכיוצא בזה איתא בגיטין (דף כ"ה ע"ב) גבי תנאי מהיום או מעכשיו אם מת דמישך שייך בברירה אע"ג דאמר מעכשיו. אלא דהתם לפי האמת אין תנאי ההוא שייך בברירה אבל תנאי דאם באו עובדי כוכבים וכן תנאי דאם יבא חכם גם להמסקנא מישך שייך בברירה אף אם יאמר מעכשיו והלכך בשלמא אם אמר בפי' שיקנה לו עירובו ביהש"מ למערב אם יבואו העובדי כוכבים למחר למזרח שפיר הוה אמרינן דכיון דיש ברירה בדרבנן עירובו עירוב אבל הרי במשנתינו לא נתפרש כלל שאומר בפי' שיקנה לו עירובו בין השמשות או לשון מעכשיו. אלא סתם שמניח העירוב ביהש"מ ואומר זה הלשון אם באו עובדי כוכבים מן המזרח עירובי למערב אם בא חכם למזרח עירובי למזרח וכיון שכן מאחר דקיי"ל דכל תנאי שהוא בלשון אם כשיתקיים התנאי אז תהיה קיום המעשה לא למפרע משעת התנאי כמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' קדושין ומשום דכן כוונת ולשון תנאי זה דאם. וא"כ מאי מהני לן דיש ברירה מאחר דתנאו מורה שהתנה שלא יהיה המעשה למפרע כ"א מעת קיום התנאי ואילך ואז א"א שיחול העירוב דזמן קניית עירוב אינו אלא ביה"ש וגבי כל עניני ברירה שבש"ס לא נזכר לשון אם שיהיה מורה שאין המעשה מעכשיו כ"א אדרבה הלשון מורה שהמעשה מעכשיו כמו גבי כל המתלקט יהא הפקר בב"ק (דף ס"ט) וכן גבי חילול מעשר שני עירובין (ל"ז ב'). אלא דמ"מ אע"פ שאמר בפי' מעכשיו א"א להיות דבריו קיימים אלא ע"י ברירה כמובן בגמרא. ולכן גבי עירוב צע"ג מאחר שאומר בפירוש לשון תנאי באם. מאי אהני לן דאמרינן ברירה כיון שפיו ענה בו שהתנה שיהיה קיום המעשה אחר קיום התנאי:

קיצור מה שיש לחוש כיון שתלתה הלשון בלשון אם יוכשר בעיני המ"ץ. ובתנאי דאם כשמתקיים התנאי מתקיים המעשה ולא קודם. והרי התנאי לא נתקיים עד עכשיו שגדולה היא וא"א שיחול מיאון עכשיו. אלא דיש לצדד ע"פ דברי הרמב"ם רפ"ח מה"ג דס"ל המגרש בתנאי דאם כשנשאת לא תצא. ויישב דבריו במכתב מאליהו ש"ח סי' ב' לחלק בין קדושין לגירושין אך מבואר בב"ש סי' קמ"ג סק"ב דהה"מ והר"ן חולקים על הרמב"ם. מ"מ לענין מיאון יש לצדד ע"פ המשנה פ"ג דעירובין מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו כו' דסמכינן אברירה. וקשה נהי דסמכינן אברירה מ"מ אם נאמר דתנאי שהוא באם אין המעשה מתקיים אלא אחר קיום התנאי והרי הם לא באו אלא למחר א"כ א"א שיקנה לו עירובו כלל ביהש"מ כיון עדיין לא נתקיים התנאי: