ב

ומיהו כ"ז במיאון גמור. אבל בנ"ד שתלתה המיאון באם יוכשר בעיני ההמ"ץ יש לפקפק בזה ולהעיר ספיקות. הא' דלא מצינו מיאון על תנאי. הב' דבגמרא בגיטין (דכ"ה ע"ב) מבואר דתנאי על מנת שירצה אבא לא מהני רק למ"ד יש ברירה וזה התנאי באם יוכשר בעיני ההמ"ץ דומה לכאורה לע"מ שירצה אבא. הג' דגבי ע"מ שירצה אבא י"א שצ"ל אין בשעת השמיעה דוקא ובנ"ד עדיין לא אמר שהוכשר בעיניו. הד' איך יקויים התנאי כי איך יאמר ההמ"ץ שכשר הדבר והא קיי"ל התרחק מן המיאונין:

והנה ענין הספק הראשון הוא מצד ב' דברים. הא' כיון דהמיאון ענינו שאינה חפיצה בו ועי"ז עוקרת הקדושין והנשואין למפרע א"כ שמא זהו דוקא כשמחלטת רצונה שאינה חפיצה בו כלל לא כשיש תנאי בדבר. אך נ' דאף את"ל כן מ"מ תנאי זה לא הוי כלל כשאר תנאי דהכא אין התנאי כ"א אם מהני המיאון ע"פ דין אז היא ממאנת. ואם אין המיאון מועיל א"כ למה תמאן להרע לעצמה לכנוס לדין חליצה פסולה שצריכה לחזור על כל האחים לדעת קצת פוסקים. וא"כ אין בתנאי זה שום הוראה על שאין ברצונה החלט גמור למאן בו משום שמטלת תנאי בהמיאון כי אינה מטלת תנאי מרצונה רק מה שמוכרחת לזה ע"פ דין דהיינו אם מהני המיאון עכשיו. אבל אדרבה מגלה היא רצונה שאינה חפיצה בו כלל ורצונה לעקור הנישואין אם אפשר ע"פ דין. משא"כ אם היתה מטלת תנאי בהמיאון מרצונה כגון אם לא ילך עמה לבית אביה ממאנת בו אז היה מקום לחקירה זו מטעם הנ"ל וגם מטעם דשמא אין כח בדבר שהוא על תנאי לעקור נשואין דרבנן שבלי תנאי. מיהו נראה כיון דאמרינן בגמ' (דק"ז ע"ב) דשמואל ור' יוחנן ס"ל דמיאנה ביבם זה מותרת לאחיו יבם השני. ודלא כרב דאמר מיאנה בזה אסורה לזה ודלא כרב אסי דאמר אין מיאון לחצי זיקה. וכיון שיש מיאון לחצי זיקה ה"ה שי"ל דיש מיאון על תנאי. ועוד כיון שיש גירושין על תנאי אף דהיא אשת איש דאורייתא מתגרשת על תנאי. אף שיש ספק אם יתקיים התנאי מ"מ כשמתקיים הוי גירושין. א"כ כש"כ דיש מיאון על תנאי. גם יש להעיר ראיה מסוגיא דנדרים (דס"ט ע"ב) גבי ולא תיחול הקמה אא"כ חלה הפרה דפשטינן דהפרה חלה ופי' הר"ן דלר' יוסי ודאי איפשיט בעיין כו' וכי תימא כו' דהא אתני ואמר כו' ע"ש. והרי הנדר היה דבר שבלי תנאי וההפרה באה לבטל הנדר ואין כאן הפרה גמורה אלא מחמת התנאי שהתנה ואמר לא תיחול כו' ואפ"ה חלה ההפרה ואע"ג דהתם התנאי הוא בההקמה ולא בהפרה מ"מ הרי אין הפרה זו כשאר הפרה גמורה וחלוטה כי אדרבה יש הקמה כנגדה רק דמשום שהתנה בההקמה ע"כ מחמת תנאי זה הוא דמהני ההפרה וא"כ מינה נמי לנד"ז שהמיאון ג"כ כחו לבטל הקדושין שג"כ אין להחמיר שאע"פ שהוא על תנאי יוכל לבטל הקדושין. מיהו בש"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף מ"ג הביא רמ"א וי"א דהוי קיום מיהו לא דמי דהתם טעם הי"א היינו כמ"ש הרא"ש וי"א כיון דחלו שניהם לא ידעינן אם הוקם אם הופר עכ"ל וכמ"ש בב"י שם מבואר משום דדבריו סותרים זא"ז אמרינן הכי ולא מצד התנאי. וא"כ בנד"ז שדבריה ברורין שממאנת רק שאומרת ע"מ שירצה הרב. וגם הוכרחה לטובתה לומר כן הוי מיאון וקצת זכר לדבר ממ"ש בחידושי הר"ן בסנהדרין (פ"ג דכ"ט ע"ב) גבי הודה במקרקעי כותבין כו' והלכתא כותבין. ומה שי"ל עוד דאין מהני תנאי אלא בדבר שהמעשה יוכל להתקיים ע"י שליח ולכן אין תנאי בחליצה וא"כ גם במיאון י"ל כן. אך באמת זה אינו כי הרמב"ן כ' פ' יש נוחלין דבתנאי שאדם מתנה בינו לבין עצמו לא בעינן תנאי כפול ולא שיהיה אפשר לקיימו ע"י שליח ולא שאר דקדוקי התנאים אע"ג דבעינן הכי בתנאים שבין אדם לחבירו דומיא דבני גד ובני ראובן עכ"ל והביאו בתשו' הריב"ש סי' קצ"ה. ובנד"ז גבי מיאון ה"ל כמו תנאי שאדם מתנה על עצמו מאחר דבדידה לחוד תלוי המיאון ואינה צריכה לבעלה כלל בזה ול"ד לגט דא"א שיוגמר הגט כ"א ע"י קבלת האשה או חצירה הלכך כיון שהדבר נגמר ע"י שניהם דוקא כשמטילים תנאי ה"ל תנאי שבין אדם לחבירו משא"כ במיאון וכ"ש לב"ה דממאנת שלא בפניו כלל א"כ מה שמטלת תנאי י"ל דה"ל כמו תנאי שאדם מתנה על עצמו וא"צ שיהיה אפשר לקיים ע"י שליח כנ"ל בשם הרמב"ן והריב"ש. ועוד דגם בתנאי שבין אדם לחבירו בדבר שא"א לקיים המעשה ע"י שליח אמרינן דהתנאי בטל והמעשה קיים. וזהו פי' אין תנאי בחליצה. וא"כ ממ"נ אדרבה המיאון קיים אף שלא יקויים התנאי אלא דבאמת זה אינו מטעם הנ"ל שכתב הרמב"ן והריב"ש. ועוד דכבר נת"ל דנדון תנאי זה ל"ד לשאר תנאי. הלכך עכ"פ אין לספק כלל מחמת הספק הראשון:

קיצור. מה שהמיאון הוא על תנאי י"ל דלא גרע מהא דיש מיאון לחצי זיקה. ועוד דהא גט דאורייתא מהני על תנאי. גם בהפרת נדר אף שהנדר היה נדר גמור מהני הפרה שהיא יש בה כעין תנאי. כ"ש דתנאי זה אינו כשאר תנאי. וגם משום שאין המעשה יכול להתקיים ע"י שליח אין כאן חשש משני טעמים: