ה

לפ"ז אשה ההולכת בצעיף ורדיד כמנהג נשים הנשואות והיא אומרת אח"כ גרושה אני צ"ע איך נדמייה. דלכאורה הרי במשנה שנינו ב' אופנים האחד כשהפה שאסר הוא הפה שהתיר. הב' ואם יש עדים שהיתה אשת איש. והכא הרי ליכא עדים שיודעים שהיתה אשת איש. רק ממנה נמשך הידיעה שהיתה אשת איש ע"י שהולכת בצעיף כמנהג הנשואות ולא כמנהג הבתולות שלא נשאו. וא"כ כיון שממנה נמשך האיסור י"ל דה"ל כדין הפה שאסר הוא הפה שהתיר לכן נאמנת לומר גרושה אני. וגם אפ"ל להפך דה"ל כדין ואם יש עדים שהיתה אשת איש. דאנן כולנו עדים שהיתה א"א ע"י שרואים שלבשה צעיף לכן אינה נאמנת להתיר א"ע. ואין לומר דידיעתינו ע"י הצעיף הוא רק שהיתה א"א אבל אפשר שנתגרשה. משא"כ ואם יש עדים שהיתה א"א ידעו העדים שהיתה א"א ולא ידעו מהגרושין וא"כ לחדש מעצמנו ענין גרושין אי אפשר. אבל לבישת צעיף הרי מכמה נשים שלובשות צעיף יש ודאי מיעוטא פנויות. א"כ ידיעתינו רק ע"ד רובא לגבי מיעוטא. ויש לדחות. והנה להרמ"ך ואף להררי"ח פשיטא דאינה נאמנת רק לדעת המגיד צ"ע. וממ"ש הה"מ שם מדין אמתלא דנאמנת אפילו אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני פ"ב דכתובות (דכ"ב). וה"ה באומרת א"א הייתי ואח"כ אמרה גרושה אני דזה עדיף מאמתלא כיון שרק מפרשת דבריה יעו"ש. וא"כ גם לבישת צעיף ואח"כ אומרת גרושה אני ה"ל כמו אמתלא טובה. אך ע"ז י"ל דגבי דבור מהני אמתלא ולא לגבי מעשה עיין בטוי"ד סי' קפ"ה. (ועוד דבצעיף גרע דהתם בנקל להחליף בגדי נדות. אבל הכא טורח להסיר הצעיף ולילך כבתולות וביותר שהשנים מודיעים עד"מ אם היא ערך בת כ"ה שנים רחוק שתהיה עדיין בתולה כיון שזהו מיעוטא דלא שכיח). ומ"מ יש מ"ד דאמתלא מהני לגבי מעשה וא"כ כש"כ פירוש. ועיין לעיל סעיף ב'. ועוד קצת סיוע מהא דכתובות (דף כ"ג א') ר' אושעיא מתני לה ארישא וכ' התוס' אע"ג דרב המנונא לא איירי אלא בפניו מ"מ לענין נשאת ואח"כ באו עדים מהני שלא תצא. וא"כ הכא ענין הצעיף כיון דהיא אומרת גרושה אני אף שזהו שלא בפניו מ"מ מהני כיון דליכא כאן עדים ממש. ואפשר דלא חמור מנשאת ואח"כ באו עדים ואע"ג דלא קיי"ל כר' אושעיא. מ"מ הכא דיש עוד טענה שמא ה"ל כאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני לפ"ד המגיד אולי יש להקל. מ"מ אין לצדד כלל בכה"ג אא"כ באה ממקום קרוב דמירתתא שיכול להתברר ולא בבאה מרחוק. וג"ז צע"ג אפי' באה ממקום קרוב. ובמ"א כתבתי מזה. רק יש להקל בהביאה כתב מעב"ד שנתגרשה אף שאינו מקויים הגם בש"ע סס"י קנ"ב סעיף י"ב פסק דאין מתירין אותה להנשא עד שיוכרו חת"י מעב"ד אך בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' א' הביא דעת הגמ"ר דגיטין סי' תמ"ו שמיקל אף באינו מקויים אף שהעיקר ודאי כמ"ש בש"ע. וכ"כ מהריב"ל ג"כ. מ"מ בכה"ג שאינה מוחזקת בא"א ע"י עדים כלל רק מחמת הצעיף יש להקל בכה"ג. בשו"ת בגדי ישע שנדפס מחדש כמדומה יש שו"ת בענין אשה ההולכת בצעיף: