ג

אכן בתוספות פרק חזקת (דף למ"ד ע"א) משמע בהדיא דס"ל דמאחר דמיגו למפרע לא אמרינן לא מהימן אפילו לפרש דבריו כמש"ש בענין ההוא גברא דדר בקשתא בעליתא דלא מהימן אח"כ לומר קמי דידי זבנה מינך. אע"פ שזהו רק פי' דבריו הראשונים שהרי גם מתחלה אמר מפלניא זבינתיה דזבנה מינך כמ"ש בתוספות שם ובגמרא ובאמת שהרא"ש שם סי' ל"ז ס"ל דבכה"ג נאמן וכ"ד הטור סי' קמ"ו והוסיף דאפילו אמר תחלה מפלוני קניתי סתם (ולא אמר דזבנה מינך ע"ש בב"י וש"ע סעיף י"ד) נאמן כשמתרץ דיבורו דזבנה מינך קמי דידי. ובש"ך סי' קמ"ו ס"ק ט"ו משמע דס"ל דאין כאן מחלוקת דהתוספות נמי מודו להרא"ש כשאמר תחלה דזבנה מינך שנאמן לבאר דבריו אח"כ דר"ל דקמי דידי זבנה ממך. ודבריו תמוהים דבתוס' מבואר בהדיא דאפילו בכה"ג אינו נאמן. וכן פי' בהדיא בהגמי"י ס"פ י"ד דטוען שהביא הש"ך. וז"ל אבל היכא דאמר כבר מפלוני זבינתא דזבנה מינך תו לא מהימן לומר קמי דידי זבנה מינך במיגו דאי בעי אמר תחלה לא היתה שלך מעולם דמיגו למפרע לא אמרינן עכ"ל כ"כ בתומים סי' קמ"ו ס"ק י"ז דהתוספות ס"ל דבענין מיגו למפרע אינו נאמן אפילו לבאר דבריו הראשונים הגם שהדברים הראשונים סובלים פי' זה. ושהרא"ש חולק ע"ז. וקיי"ל כהרא"ש ובפרק הכותב (דפ"ה ע"א) גבי ההיא איתתא דהוו מיפקדי גבה מלוגא דשטרי כתבו התוס' ג"כ הטעם משום דה"ל מיגו למפרע והר"ן לא כתב טעם זה אלא שאין זה מיגו שאין אדם עשוי למכור שטרי ראיה שלו לצור ע"פ צלוחיתו כו'. ובשט"מ בשם הרמב"ן פי' שכשם שאין האותיות נקנות בלא כתיבה ומסירה כך אפילו הנייר שבהן אינו נקנה לפיכך אין כאן מיגו כו' ואין מזה ראי' דהרמב"ן והר"ן פליגי על התוספות בדין מיגו למפרע דאדרבה הר"ן ס"פ זה בורר גבי כיון דאתחזק בבי דינא אי בעי קלתיה לא אמרינן עומד בשטת התוס'. אלא י"ל דהתם אין זה כלל מיגו למפרע כיון בשעה שהוציאה אותם אמרה מחיים תפיסנא להו. אלא שהתוס' פי' דמ"מ כיון דבאותה שעה שאמרה מחיים תפיסנא להו סבורה היתה שהיא טענה מעולה כו' וע"ש: