א
סימן שב
דין אשה ההולכת בצעיף שזה מורה שהיתה אשת איש אם נאמנת לומר גרושה אני או אלמנה אני שתהיה מותרת להנשא או אינה נאמנת וצריכה עדים על זה:
משנה ה' א"א הייתי כו' עיין בהה"מ ר"פ י"ב דס"ל דאפילו לאחר כדי דבור כו' שפוטר עצמו מצד אחר כו' כיון שאין לנו איסור אלא מפיה כו' שהרי אפילו בחוזרת מדיבורה כו' כל זמן שנתנה אמתלא נאמנת כו' ומצאתי בשם רבינו יחיאל כו' וזה מסכים לדברי שאין דין המשנה דוקא תוך כדי דבור עכ"ל. פי' דלא שהה"מ ס"ל ממש כרבינו יחיאל רק שדברי רבינו יחיאל מסכימים לדבריו שאין המשנה דוקא תכ"ד ולאפוקי מדעת הרמ"ך אבל הה"מ מוסיף אהררי"ח. דרבינו יחיאל פי' הטעם משום דלשון אשת איש הייתי משמע דעכשיו פנויה היא. ולהה"מ א"צ לזה דאפילו לא היה לנו סיוע מהלשון דעכשיו פנויה היא (רק שלא היה משמע דגם עכשיו היא אשת איש אלא שהיה סובל ב' פירושים וכנדון נשביתי ואחר זמן אמרה טהורה אני או אשה ההולכת בצעיף שנדבר מזה לקמן בס"ד) עכ"ז נאמנת כיון דהכל אפשר שהוא אמת ואין לה האיסור אלא מפיה כו' וכ"ד הטור אה"ע סי' קנ"ב וכתב בב"י שכן משמע ג"כ מהתוס' כאן (דכ"ב סע"א) שכתבו בשם רבינו יצחק דבענין זה שאינו סותר דבריו הראשוני' ולא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אע"ג דליכא מיגו. אלא דמ"מ כתב הב"י שיש לדחות שאין זה דומה ממש לנדון התוספות (ובתשו' מהריב"ל ח"ג סס"י ע"ט כ' דהתוס' הנ"ל ס"ל כסברת הרמ"ך. וזהו הפך סברת הב"י בהתוספות דלא כ' הב"י באחרונה אלא שיש לדחות שאין ראיה דס"ל כהמגיד והטור אבל לא לומר דס"ל כהרמ"ך). וביאור החילוק שביניהם מובן יותר עפמ"ש בשט"מ כאן בשם הריטב"א דגילוי מילתא בעלמא היא דהא כיון שאמר שקדשה לא סגי שלא קדשה לשום פלוני עכ"ל משא"כ הכא לא שייך לומר הכי. אמנם בסוף סוגיא הנ"ל כ' בשט"מ וז"ל כתוב בהשלמה הא דתנן נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר כו' איכא לעיוני אי אמרה נשביתי ולאחר זמן אמרה טהורה אני מי אמרינן הפה שאסר כו' וגבי שדה נמי אי אמר של אביך היתה ולאחר זמן אמר ולקחתיה ממנו מי אמרינן הפה שאסר כו' ובפרק שני דייני גזירות משמע דאמרינן בה שהפה שאסר כו' דגרסינן התם ההוא שעשאה סימן לאחר כו' עד אי הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו נאמן. ופרש"י ז"ל כיון שאין לו זכות באותו תלם אלא על פיו של זה שעשאו סי' לאחר וחזר ואמר לקחתיו ממנו הפה שאסר כו' ולפרש"י ז"ל אפילו לאפוקי מיניה ולפי' הרי"ף ז"ל הוא בדקיימא ארעא בידיה מ"מ שמעינן מינה דאמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר אפילו לאחר זמן ונראין הדברים דה"ה בנשבית עכ"ל. ומדבריו נלמוד דאינו מפרש דברי הרי"ף שם כמו שפירשו הרא"ש והר"ן שם דאיירי שהחזיקו בו שלשה שנים בחייו אחר שהוציאה מידו כו' דא"כ א"צ הפה שאסר כו' אלא מפרש דלא החזיקו ג' שנים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.