ח

הב' יש להשיב דלא דמי כ"כ לתנאי דהתם פי' הר"ן דנק' גילוי סהדותא קמייתא והכא עוקר לגמרי לומר שמוטעה היה מיהו בגמ' נזכר גבי תנאי ג"כ למיעקר סהדותי'. אך עוד זאת י"ל כמו שגבי עד אחד אומר נתגרשה קיי"ל פ"ב דכתובות (דף כ"ב ע"ב) תרווייהו בא"א קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה ה"ל חד כו'. וכ' הר"ן דלא דמי לעד א' אומר תנאי דהתם עוקר השטר מעיקרו שלא היה לו לחתום אלא לפי תנאי זה ומש"ה לא אמרינן תרווייהו בשטרא מעליא מסהדי אבל אם היה אומר פרוע כו' וה"נ האי דקאמר נתגרשה כיון דמעיקרא מודה דא"א היתה לעד אומר פרוע דמיא עכ"ל. וא"כ י"ל הכא לא דמי לעד א' אומר תנאי כיון דהכא אף לדבריו עתה מודה הוא שהחזיקה בשעת הגט בגרושה גמורה כ"א עתה נודע לו שטעה למפרע א"כ י"ל בשעת הגט תרווייהו בגרושין קא מסהדי כו' משא"כ גבי תנאי הרי לדבריו גם בעת חתימת השטר היה נודע לו כן ועוקר השטר מעיקרו ממש ומ"מ משום איחור הידיעה אין לחלק דעכ"פ לא דמי לפרוע ולנתגרשה דהתם ודאי א"א היתה גם לדבריו משא"כ הכא הרי אומר שעתה נודע לו שלמפרע ומעיקרו לא היה הגט גט א"כ ג"כ עוקר הגט מעיקרו רק שהידיעה נעלמה ממנו אז ונתחדשה לו אח"כ ולא דמי לתנאי שידע בזה גם מקודם ומחמת זה לבד ליכא למימר תרוייהו בגרושין קא מסהדי כו' דהא לדבריו לא היה הגרושין כלום:

ומיהו נראה דיש עוד להקל מטעם אחר. דאם היה אומר כ"ז קודם שנשאת לשני הי' נאמן אבל לאחר שנשאת י"ל דאינו נאמן וכהא דאיתא בגיטין (דף פ') לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. אלמא דאע"ג שקודם שנשאת היה מהימן עכ"ז לאחר שנשאת אינו מהימן ואע"ג דהתם הטעם דחיישינן לקנוניא כדפרש"י. מ"מ הרי אחר שנשאת רחוק קצת הקנוניא עיין תוס' (דפ"א ריש ע"א). ובקה"ע בירושלמי פי' דבנשאת ליכא הקנוניא. וא"כ עכ"פ צ"ל דאף לחשש רחוק דקנוניא חיישינן ועיקר הטעם משום שלא לאבד זכותו של שני אין מאמינים להם כמ"כ י"ל כאן כיון דאפ"ל שאין זה נק' טעות שהעדים מצויים לטעות וגם אפשר לומר דאע"ג דהסופר וע"ח גרירי אבתרי' עכ"ז לא דמי לעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי דהתם ודאי נשאר רק ע"א משא"כ הכא. ע"כ לאחר שנשאת י"ל שאין נאמן משום שלא לאבד זכותו של שני. ובקה"ע בירושלמי דמן הנשואין הקנוניא הוא נגד הלקוחות שלקחו ממנו שדות מזמן הגט עד עכשיו שהרי הוא אומר שעדיין אשתו היא. וקנוניא זו י"ל שייך גם כאן שעשה המסדר קנוניא עם בעלה הראשון להוציא ממנה ומבעלה השני מעות עבור הגט. ועוד נראה להקל בנ"ד ע"פ תשובת מהר"מ אלשקר סס"י י"ו שהביא דיעות בתרי אומרים שהיא מותרת להנשא ונשאת על פיהם ואח"כ באו שנים אחרים האומרי' שהיא אסורה באיסור א"א דלא תצא וכן מצאתי דעת הראב"ן באריכות גדול פרק האשה רבה (דקכ"ב ודקכ"ד סע"ד ודקכ"ה) והאמת שבגמ' ופוסקים פ"ב דכתובות (דף כ"ב ע"ב) לא קיי"ל כן. אא"כ נשאת לא' מעידיה ואומרת ברי לי כו' אלא זהו דעת ש"ס ירושלמי פרק האשה רבה הלכה ג' בשעה שנשאת בעדות ברורה נשאת כו' ובפרק האשה שנתארמלה ה"ב ובפרק חז"ה ומשמע שם מהירוש' שהטעם דלא תצא כענין הנז' בגמ' שלנו פרק חזקת (דל"א) למ"ד דחיישינן לזילותא דבי דינא כו' וכן האריך הראב"ן שם. ואפ"ל הפי' ע"ד א"כ מה כח ב"ד יפה הנז' בגיטין (דף ל"ב) לרשב"ג דבטלו אינו מבוטל מה"ט ואפקעינהו רבנן כו'. והגם דהתם לא קיי"ל כן היינו התם דמדאורייתא ודאי אינו גט. משא"כ הכא שי"ל מאי חזית כו'. והגם דאנן לא קיי"ל כהירושלמי. וגם בירושלמי אפשר לומר שהוא מחלוקת רבנן דתמן ורבנן דהכא כו' עכ"ז היינו כשיש תרי ותרי אבל הכא במשנתינו דכתב סופר גט כו' ולאחר זמן הרי הגט כו' שהערעור לבטל הגרושין אינו נמשך משני עדים רק ממנה ומבעלה הראשון י"ל בכה"ג לכ"ע הטעם דנשאת שאני משום שהב"ד עשו מעשה והחזיקוה בגרושה ע"כ אין חוששין לספק כזה ואף אם באמת היה כן י"ל אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה דא"כ מה כח ב"ד יפה כו' היכא דאין הספק רק כה"ג גם כמ"ש בגמ' ס"פ יש מותרות דרכיה דרכי נועם ופרש"י וזו שיש כו' וכ"ש הכא שלאחר זמן כשנשאת איך תצא מבעלה כו' ע"כ בכה"ג ודאי ראוי לומר כנ"ל ומצינו בכמה דוכתי דנשאת ענין גדול הוא כמ"ש ביבמות (דף קי"ז ב') עד אומר מת ונשאת כו' והגם דהש"ס מפרש משום דעולא זהו כדי שאפילו בהתירוהו להנשא הדין כן. אבל גם בלא עולא הוה ניחא כשנשאת ממש וכ"פ בירושלמי דמתניתן אתיא כר' מנחם בר' יוסי כו' וע"ש עובדא קמי רבנן דתמן כו' שמשם ראי' ג"כ שלא להחמיר: