ז

ומה שיש להשיב ע"ז הוא. הא' דאף אם נאמר שהוא נאמן למיעקר סהדותי' קמייתא היינו שאין בו משום חוזר ומגיד. אבל מ"מ עכ"ז הוא רק מבטל סהדותיה לבד אבל הרי נשארו עוד כמה אנשים שהחזיקוה בגרושה הסופר והעידי חתימה. וא"כ י"ל אין דבריו של א' במקום שנים. ואף שאינן מכחישים אותו ה"ל כחד במקום שנים דאינו נאמן וכמ"ש לקמן בשם הרמב"ן ולא דמי לעד אומר תנאי דהתם מיירי שלא היו רק שני עדים לבד הוא וחד דעימיה וא"כ כשעוקר סהדותי' ממילא מתבטל השטר משום שלא נשאר רק עד אחד לבד אבל הכא אף שעוקר סהדותיה נשארו כמה עדים ואין דבריו של אחד כו' ומ"מ י"ל שזה אינו דחייה דכיון שהוא היה הרב המסדר והסופר והע"ח גרירי אבתריה שהוא הוא המורה להם איך לכתוב ולחתום א"כ העיקר איך לכתוב השמות בו הדבר תלוי. וכיון שהוא נאמן לומר שטעה ואין בזה משום חוזר ומגיד ממילא אף שמהם לא שמענו שהם חוזרים הרי אין זה דומה ממש לשלשה עדים כו' כיון דאנן סהדי דכולהו גרירי אבתריה כו' ולכן אף שהיו שלשה או ארבעה עכ"ז יש לדמותו רק לשני עדים וא' מהן אומר תנאי כיון דעכ"פ אנו רואים שעד אחד קם לבטל השטר ע"י שעוקר סהדותי'. וה"נ דכוותה כיון שעוקר סהדותיה והוא היה העיקר והם טפלים אליו. מיהו לדברי הרמב"ן שהביא הר"ן שכ' אפילו היכא דליכא דמכחיש ליה לא יהא מהימן דא"כ מצינו ע"א קם בממון כו' א"כ ה"ה אפילו בדבר שמצויים לטעות אע"ג דאם שניהם היו אומרים כן היו נאמני' עכ"ז ע"א אינו נאמן מהך טענה דא"כ מצינו עד אחד קם כו'. והנה אף שהרבה פוסקי' ס"ל כהרמב"ן דההיא דתנאי מיירי בשאין כת"י יוצא ממקום אחר אך עכ"ז י"ל דבהך טענה דא"כ מצינו ע"א קם כו' ס"ל כהר"ן שבביטול סהדותא קמייתא עד א' קם כו' ולא כהרמב"ן אלא דהתם ה"ט דס"ל דאפילו אם שניהם אומרים תנאי אין נאמני' כשכת"י יוצא ממקום אחר כמבואר בב"י סי' כ"ט ס"ב ובסס"י מ"ו. אבל היכא דאם שניהם אומרים היו נאמנים כמו בטעות בדבר שמצויים לטעות י"ל דגם הם לא פליגי דאפילו עד א' קם כו' כסברת הר"ן. ועכ"פ מכ"ז נראה שאי אפשר לומר כמ"ש כת"ר שיש לדונו כאיש דעלמא המוציא לעז שבודאי אינו נאמן. דשאני הכא שהוא היה המתירה ומוציאה מחזקת אשת איש שלדעת רב האי והראשונים והר"ן אפילו עד אחד קם בכה"ג היכא שאין בו משום חוזר ומגיד ומה זה דמיון לאיש דעלמא דפשיטא דלא יקום ע"א כו':