ב

ויש מי שרצה לומר דכיון שהמנהג שהגט אחר שקורעים אותו נשאר אצל המסדר. א"כ אכתי ה"ל כשליש ונק' הגט בידו. וליתא דהא אהא דאמרינן מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה פרש"י ואע"פ שהקרעים בידו בפנינו אין שליש אא"כ השלישות בידו דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר נאמן נמי על אמירתו אבל זה שקרעו אין בידו למוסרו בידה עכ"ל הרי דע"י מה שנשאר קרוע בידו אין להחשיבו שליש ומיהו זהו לשטת רש"י דהשליש אינו נאמן רק משום מיגו אבל לשטת התוס' דהשליש נאמן אע"ג דאין לו מיגו ומשום דהא הימניה. הוצרכו לפרש גבי מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דהנך קרעים שבידו שמא מצאו באשפה. משמע הא אילו ידוע דהבעל מסרו לו נאמן אע"פ שהוא קרוע עכשיו דמ"מ הא הימניה. וא"כ יש להסתפק מה שמניחים הגט קרוע אצל המסדר שמא נקרא דהא הימניה. כיון שהמגרש והמתגרשת מניחים הגט קרוע תחת ידו. ופי' וענין הימניה בזה היינו רק אלהחמיר שהרי אם היה המסדר הנ"ל מראה הגט זה והיינו רואים איך שנכתב שינוי השם היינו אומרים שאין הגט כלום. כיון דהגט יתקיים בחותמיו שזהו הגט שנמסר לאשה זו ויש בו שינוי השם א"כ כיון שהניחו הגט תחת ידו הרי האמינוהו עליהם לענין זה. ואע"ג דלית ליה מיגו הוא נאמן. מיהו נראה דדוקא למאי דהאמינוהו הוא נאמן. וי"ל שלא הימנוהו רק כל זמן שיהי' הגט קרוע קיים תח"י ע"ז האמינוהו שכשיהי' נראה בו שינוי השם וכה"ג שיהי' נאמן לקלקלה. אבל שיהי' נאמן כ"כ אפילו כשאבד הגט י"ל דע"ז לא האמינוהו כלל. דכה"ג איתא בגמרא פ"ו דשבועות (דמ"ב ע"א) ובש"ע ח"מ סי' ע"א ס"ג בהג"ה דאין הנאמנות אלא למה שהאמינו עליו ולא יותר. ולכן לפ"ז כיון שהגט עכשיו אינו נמצא כלל אצלו לא שייך לומר דהא הימני' וצ"ע בתשו' מיימוני דשייכי לספר משפטים סי' מ"ד דס"ל דשליש נאמן למפרע כו':