א

סימן שא

הנה מה שחשש כת"ר בתשובתו הראשונה כיון שהוא היה המסדר הגט י"ל דלרבא פרק הניזקין (דף נ"ד ב') יש להאמינו אי אשכחיה זימנא קמייתא וא"ל שהיה פיסול בהגט. ולכן י"ל בנ"ד כיון דטעה ולא ידע וכשידע שזהו שינוי השם הודיע אף שהי' אחר זמן רב נאמן כרבא. ושוב דחה כת"ר סברא זו. הנה הן אמת שסברא זו דכיון דטעה ולא ידע כו'. מצאתי כן בכנה"ג בי"ד סי' קכ"ז בהגהות הטור אות י"ח וז"ל אם היתה הנגיעה של העובד כוכבים בדרך שאינו יודע שהוא אסור ואמר הישראל לא אמרתי לך מפני שהייתי סבור שהוא היתר ואח"כ שמעתי שהוא אסור נאמן. ואפילו שהישראל לא אמר כן. אנו פותחין לו אם מפני כן לא אמר לו בפעם הראשון. מהר"א די קנדיא הובאו דבריו בתשו' הרא"ם ח"א סי' נ"ד עכ"ל. ויש להביא ג"כ ראי' לזה ממ"ש רמ"א בש"ע שם סי' קכ"ז סעיף א' בהג"ה שנייה. ואם לא הגיד לו בפעם ראשון שמצאו ואומר לו אח"כ ואמר אמתלא למה לא אמר לו בראשונה יש לחוש לדבריו כו'. אך נלע"ד דהא דרבא זהו רק בשאר איסורין ולא בדבר שבערוה. אע"ג דהא דאביי שכשהוא בידו נאמן זהו שייך אפילו בדבר שבערוה. כדמוכח בגיטין פ' התקבל (דף ס"ד ע"א) בסוגיא דשליש אומר לגרושין. והתם מבואר דאע"ג דהבעל מכחישו השליש נאמן דאף רב הונא דפליג בזה על רב חסדא דכשהבעל מכחישו אין השליש נאמן זהו מפני שיש ראיה להבעל דאם איתא דלגרושין יהביה ניהלי' לדידה הוי יהיב ניהליה ולכן היכא דלא שייך האי טעמא כגון שאין שלשתן בעיר מודה רב הונא דהשליש נאמן אף אם הבעל מכחישו כמבואר בתוס' שם ד"ה בעל נאמן. ומתורץ בזה קושיית הש"ך בי"ד רס"י קכ"ז סק"ג שהקשה על התוס' והרא"ש והמרדכי ועוד הרבה פוסקי' והטוש"ע שם שפסקו דהאומר לחבירו נתנסך יינך אם הוא בידו נאמן אפילו אם הבעל מכחישו וע"ז הקשה הש"ך טובא דלא מסתבר כלל דיהא עד א' נאמן להכחיש הבע"ד ולהפסיד ממונו. ובמחכ"ת לא דק בזה כלל נגד כל הפוסקים הרבים והעצומים דס"ל כן דהא תלמוד ערוך הוא דהשליש נאמן אף כשהבעל מכחישו ואפילו בדבר שבערוה וכמ"כ וכש"כ בשאר איסורין כשהוא בידו ה"ל כדין שליש ממש דבין לרש"י שם דשליש נאמן מדין מיגו כמ"כ הכא גבי נתנסך יינך הוי משום דאיכא מיגו כמ"ש הש"ך רס"י קכ"ז סק"א בשם רש"י וסיעתו וכ"ש להתוס' שם גבי שליש דאע"ג דליכא מיגו נאמן משום דהא הימני' כמ"כ ס"ל כאן כמ"ש בש"ך עצמו שם. וכן הביא החוות דעת סי' קכ"ז סק"א בשם הפנ"י בגיטין (דנ"ד) דענין דבר שבידו ה"ל כשליש יעו"ש ובפנ"י בגיטין שם בד"ה ואומר ר"ת דהכא במכחישו כו'. עכ"פ מבואר מזה דהא דאביי דאמר כל שבידו נאמן זהו אפי' בדבר שבערוה אע"ג דבעינן בזה שני עדים מ"מ כל שבידו נאמן כשני עדים ומיהו בפ"ג דקדושין (דס"ג ע"ב) גבי קדשתי את בתי ס"ל לרב דאין סוקלין על ידו ואע"ג דבידו לקדשה. ועיין במרדכי ר"פ האומר ובתשו' מיימוני דשייכי לה' אישות סי' ג' הביא מהר"מ כמה ראיות דכל שבידו נאמן והיינו אף לקדושין ולגרושין. נמצא הא דאביי שייך אפילו בדבר שבערוה. אבל עכ"ז הא דרבא שחידש והוסיף ע"ד אביי דאע"ג שעכשיו יצא מתח"י ונמצא אינו בידו אעפ"כ אי אשכחיה וא"ל בזימנא קמייתא נאמן. נלע"ד שזהו רק בשאר איסורי'. אבל בדבר שבערוה כל שאינו בידו אינו נאמן וראיה מהא דקדושין (דס"ד א') קדשתי את בתי כו' ובגמרא רישא בידו וסיפא לאו בידו. ואף לרב אשי שם הדין אמת. וע' בחמ"ח סי' ל"ז סעיף כ"ו ס"ק מ"ד מ"ש נראה דמכש"כ אם אמר קדשתיה בלבד כשהיתה קטנה דאינו נאמן לאוסרה על כל העולם כיון דעכשיו היא גדולה עכ"ל וכדבריו מבואר בהדיא בתוס' ישינים פ"ב דכתובות (דכ"ב) בד"ה מניין להפה שאסר כו' וז"ל ומיהו אם אמר על בתו בוגרת קדשתיה כשהיתה נערה או קטנה נראה דאינו נאמן כלל דהשתא אין בידו כלל כו' עכ"ל ומשמע מפשטא דמתניתן דאף אם אומר כן מיד כשהגדילה אינו נאמן דאינו נאמן רק בעודה קטנה ממש. ולא כשהיא גדולה. וכן משמע מלשון רש"י גבי והרי היא גדולה. משגדלה אומר כן ובקטנותה לא אמר אינו נאמן ומותרת לבעלה דלשון משגדלה משמע אפילו תומ"י כשהגדילה ואפ"ה אינו נאמן. וכן משמע מהא דגיטין (דס"ד ע"א) תנן האשה שאמרה כו' ואמאי להמני' לשליש. מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה. ואי איתא דאי בזימנא קמייתא דאשכחיה נאמן מאי משני. הא אכתי קשיא אמאי צריך שני כיתי עדים. דאע"ג דעכשיו הוא קרוע מ"מ כיון שיש עדים שראוהו בידו שלם דבהכי מיירי כמ"ש בחידושי הרשב"א א"כ אע"ג דעכשיו קרעו הרי הוא זימנא קמייתא. ועוד שם גבי בעל אמר לגרושין ושליש אומר לגרושין כו' מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה כו' מוכח דאפילו להחמיר לא חיישינן לדברי השליש כלל. כל שאין הגט תחת ידו ממש מדהוצרכו הרי"ף והרא"ש והרשב"א בחידושיו לומר והשתא דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא אי בעלה כהן הוא איתסרא עליה כו' משמע דלולי חזקה זו היתה מותרת לבעלה כהן ולא היינו מספקין לחומרא מחמת דברי השליש כיון שאין הגט תח"י ממש אע"פ שהיה בידו תחלה וכ"מ בטור ובב"י סס"י קמ"א ואמאי לא דלמא זהו זימנא קמייתא דאשכחיה. א"ו דכל שאין הגט בידו ממש לא נאמן ע"א כלל בדבר שבערוה אפי' לרבא דלא נחלק רבא על אביי רק בשאר איסורין. ולפ"ז בנ"ד אף שהוא המסדר והיה בידו מ"מ עכשיו שכבר יצא הגט מידו אע"ג אם נאמר דהוי כזימנא קמייתא משום דמיד שלמד וידע שזהו שינוי השם הודיע כסברת כת"ר עכ"ז אינו נאמן כלל אפילו לחומרא: