ו

ומיהו ודאי אם הבעל או האשה היו מאמינים להמסדר כבי תרי היו אסורים כדאיתא בקדושין (דס"ו) אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה וכ"פ בתשובת מהרי"ט ח"א סס"י ט"ו גם בענין קדושין. וכיון שכן בנ"ד לפמש"ל בשם הרשב"א והתשב"ץ דהחזקה דלא הוה מרעי נפשיה חשוב ידיעת האמת. א"כ כולנו מאמינים לו כבי תרי מחמת חזקה זו. מאחר שהי' מוציאין ממון עי"ז בשטרות העולים כו'. וא"כ אף אם הבעל אומר שאינו מאמינו צריך תלמוד אם מהני. וקצת ראיה ממ"ש הר"ן בפ"ב דקדושין (ד"נ) גבי דברים שבלב אינן דברים שהקשה מהא דקיי"ל בדוכתי טובא דאזלינן בתר אומדנא. ותירץ דכל כה"ג שהענין מוכיח מתוכו לאו דברים שבלב הם אלא דברים שבפי כל העולם ובלבם. אלמא דדברים שבפי כל העולם ובלבם עדיפא מדברים שבלבו. וכמ"כ נימא דהאמנת כל העולם לא גרע מאי מהימן לך לבד. ואף לפמ"ש בתשו' להרמב"ן סי' קל"ג דפי' מהימן לך כבי תרי היינו דמהימן בעלמא דומיא דבת רב חסדא דקים לה בגוה וכ"כ בתשו' מהרי"ק שרש פ"ב. וא"כ הכא דאין להאמינו כבי תרי רק מחמת החזקה אין זה דומה לקים לה בגוה. אך הנה פי' מהרי"ט בתשו' חאה"ע סי' א' דהיכא דניכרין דברי אמת דומיא מ"ש ותרא כו' כי הגיד לה את כל לבו מנא ידעה אלא ניכרין דברי אמת הא עדיפא מהיכא דמהימן ליה בעלמא. ובנד"ז ודאי י"ל ניכרים דברי אמת. כאשר ראיתי מכתבו הנשלח אלי אשתקד חורף העבר שניכר מתוכו טובא שדבריו אמת (אלא שלא יכולתי לכתוב אז כי לא הודיעני כלל מי המגרש והמתגרשת. וגם הוא נסע אז ממקומו מביחאב ישן) וגם עתה. וא"ת א"כ גבי ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא דאינן נאמנים ג"כ נימא הכי. הרי לב כל העולם מאמין שדבריהם אמת דלא הוות מרעא נפשה חנם. והרי אעפ"כ אין חוששין לזה כלל. אך זה אפשר לתרץ עפמ"ש בהרמב"ם פי"ח מהא"ב דין ח' ובש"ע סי' ו' סי"ב אם היא נאמנת לו או העד נאמן לו וסמך דעתו לדבריהם ה"ז יוציא כדי לצאת ידי ספק ובודאי דפי' נאמן לו וסמך דעתו. אין הפי' שמסופק בזה אלא שסמך דעתו ממש ומאמינו כבי תרי. אלא שאעפ"כ נק' איסור זה כדי לצאת ידי ספק מאחר שאין ע"ז שני עדים המועילים משורת הדין. והנה גבי ממזר קיי"ל דספק ממזר שריא לגמרי מדאורייתא. ולכן מה"ט י"ל, שלא אסרו כלל באיסורא דמאמין משא"כ הכא: