ד

ועוד יש לדמותו להא דאפילו לענין ערכאות של עובדי אלילים וכוכבים אמרו פ"ק דגיטין דאי לא דיהבי זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו כו' ועיין מזה במהרי"ק סוף שרש קכ"א שכתב ואע"ג דאם היה משקר לא היה מגיע לו היזק רב כ"א מעט זלזול אפ"ה אמרינן כיון שהוא דיין לא היה מעיד שקר ופוגם כבודו ואפילו לענין ערוה להתיר א"א לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו אי לא משום דלאו בני כריתה נינהו כו' וק"ו דאיכא למימר הכא דאי לאו דקושטא קאמר לא הוה מרע נפשיה כו' יעו"ש. ומיהו יש לדחות דהנה גבי ערכאות מבואר בהדיא במרדכי פ"ק דגיטין סי' שכ"ד וא"ת א"כ משה ואהרן אמאי לא מהימנא הא ודאי לא מרעי נפשייהו כו' עד והכא נראה שתקנת חכמים היא שהתקינו בשטרות כו' יעו"ש. והובא ג"כ בהג"א שם ועי' בב"י בח"מ סי' ל"ד מחודש כ"ב וכ"כ בתשב"ץ ח"א סי' ע"ח בשם תשובת הרשב"א שהערכאות של עובדי כוכבים לא מדין עדות הכשרים כו' שהלכו בה חכמים בדברים אלו על סמך אמת כו'. והתשב"ץ פי' דבריו שחכמים כשהכשירום לא הכשירום אלא על סמך ידיעת האמת ולא מתורת עדות כו'. וכיון שתקנת חכמים הוא י"ל שזה אינו שייך רק בדבר שבממון או כמו שלמד מהרי"ק מזה לענין עדות אשה שמת בעלה דהתם ג"כ לא בעינן עדות גמור מדהאמינו לעובד כוכבים מסל"ת. אבל לענין דבר ערוה ולאסור אשה על בעלה דבעינן שני עדים ממש י"ל דאין אוסרים כלל מחמת חזקה זו דלא הוה מרע נפשיה כו' כמו שאין אוסרים אשה על בעלה ע"י שני אחים כשרים ונאמנים אא"כ העד מהימן ליה כבי תרי. והרי כאן צווח הבעל ככרוכיא שאינו מאמינו כלל. וכיון שאינו מאמינו אנו מעצמינו אין לנו לאסור כמו דלא מכשירין שטר שחתומים בו משה ואהרן כנ"ל: