ב

רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא אין זה גט כו' ובירוש' מה אנן קיימין אם בשטעה אף ר' אלעזר מודה (פי' בקה"ע אי בדידעינן בודאי שטעה הסופר ודאי דאף ר"א מודה דתצא) אם בשלא טעה. אף רבנן מודו (פי' אי בדידעינן שלא טעה אף רבנן מודו שלא תצא דודאי עשו קנוניא) אלא כן אנן קיימין בסתם (דלא ידעינן אי טעה אי לא). ר' אלעזר חשש שמא לא טעה ורבנן חוששין שמא טעה. ובקה"ע הגיה ר"א לא חשש שמא טעה. ובתוס' קה"ע הביא מ"ש בספר הון עשיר. אם בשטעה אף ר"א מודה דרגלים לדבר כו'. ור"ל דאף אם ודאי טעה הסופר ונתן הגט לאשה ושובר לאיש אין זה רק רגלים לדבר. אבל לא הוי דבר ברור שלא קיבלה הגט. שהרי י"ל שאע"פ שהסופר טעה הנה האיש והמסדרים קרוב שהכירו טעותו והחליפו את של זה לזה. אלא דמ"מ רגלים לדבר חשוב כיון שידענו שהסופר טעה וגם אח"כ הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה. ובחידושי הרשב"א הביא הירושלמי הנ"ל. ומ"ש בתוס' קה"ע די"ל דש"ס דילן פליג אירושלמי לתירוץ קמא דתוס' (די"ט ע"ב) והרשב"א ס"ל כתירוץ הב' דמיירי בעיילי לבי ידיה ואין כ"כ רגלים לדבר. משא"כ לתירוץ קמא יש רגלים לדבר דקראו תחלה וניתן הגט כראוי. דבריו תמוהים וכתבם שלא בהשגחה כלל. דהא אדרבה נהפוך הוא דלתירוץ קמא אין רגלים לדבר כלל. דלתירוץ קמא מיירי שלא קראו הגט כלל קודם נתינה. משא"כ לתירוץ ב' מיירי בדקריוה ובתר הכי עיילי' לבי ידיה וכמבואר ג"כ בהרא"ש שם סי' ט"ז וא"כ כיון לתירוץ ב' ס"ל להרשב"א כהירושלמי כ"ש לתירוץ קמא: