א

סימן ש

משנה גיטין (ד"פ ע"א). כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. וביבמות פ"י (דצ"א ב') ואמאי נימא מאי הוה לה למיעבד איבעי לה לאקרויי לגיטא. וכתבו התוספות ס"ד דהכא לא שייך איבעי לה לאקרויי לגיטא כמו לעיל גבי היה במזרח וכתב במערב. דהכא מיירי אפילו אקריאת גיטא אחר כתיבה קודם נתינה ועיילי לבי ידיה ואיחלף. ומשני דאיבעי לה לאקרויי לגיטא לאחר שנתן לה הסופר. ובפ"ב דגיטין (די"ט ע"ב) בד"ה צריכי כ' ג"כ בחד תירוץ כן וז"ל א"נ התם בעייליה לבי ידיה וקנסינן לה דאיבעי למיהדר מיד לאקרויי או לאחר נתינה עכ"ל ולתירוץ ראשון שם מייירי דלא קראוהו כלל. ובחה"ר שם כתב כתירוץ האי נמי. ויש להסתפק בנתגרשה בפני ב"ד והמסדרים טעו ושינו בשם האשה מינקא וכתבו מאינקא שטעו שסברו שכך יאות לכתוב. דלכאורה בכה"ג לא שייך כלל איבעי לה לאקרויי לגיטא ויש לדמותו למ"ש הב"י סס"י י"ז בשם תשובת הרשב"א סי' אלף קפ"ט א"נ התם טעות גמור של הוראה הוא כו' וטעות כזה אונס הוא עכ"ל. וכ"פ רמ"א שם סס"י הנ"ל דמותרת לבעלה הראשון והב"ש שם בשם הט"ז שמשיג ע"ז. ואין ההשגה מוכרח דגבי שני עדים מ"מ שייך שפיר לה למידק אם הענין אמת אבל בהוראות ב"ד לא תלוי בה כ"כ ומ"ש הט"ז תימא רבה הא סוגיא מליאה פרק כה"ג אשתמיטתיה שלא נעלם זה מהרשב"א בתשובה סי' יו"ד. ובספר בית מאיר סס"י י"ז החזיק לקיים דעת הרשב"א. אלא שהביא מפסקי מהרא"י סס"י י"ד גבי גרשון גרשום דלא אמר מאי ה"ל למיעבד כו' ועוד דהתוספות פ"י דיבמות (דצ"א סע"ב) ד"ה ת"ש כנסה בגט קרח פי' דאיבעי לה לאקרויי לגיטא בב"ד הבקיאין בדבר הרבה כו'. א"כ גם כאן י"ל כן ועי' בעצי ארזים סס"י י"ז ס"ק ר"י. גם השינוי ממינקא למאינקא י"ל זהו ניכר לכל מבין קצת בדיני גיטין. א"כ שייך איבעי לה לאקרויי לגיטא: